תמר רבנו

מנסה לתפוס עצמי

מְנַסָּה לִתְפֹּס עַצְמִי

וְהוּא זָז

גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה

לְרֶגַע שֶׁהוּא כָּאן

הוּא שָׁם

צוֹמֵחַ וּמִתְעַבֶּה

וּמִתְקַטֵּן וּמִתְרַזֵּה

לִהְיוֹת רָזֶה רָזֶה

כָּזֶה.

חַיִּים טִיבָם לֹא לְהִתָּפֵס

וַאֲנִי מֵעוֹלָם

לֹא אָחַזְתִּי מַבָּט

כְּפִי שֶׁאָחַזְתִּי עַכְשָׁו

כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם יָשֵׁן,

אָבִי מֵת

וַאֲנִי לְבַדִּי

מוּל תְּמוּנָתוֹ, תְּמוּנָתִי.