שמעון רוזנברג

זכרון שביל הפחד

מָה הַדָּבָר שֶׁהַחֲמוֹר לֹא נָעַר

וְלֹא הֵבִין

כְּשֶׁהִבִּיט בִּפְנֵי הַיֶּלֶד שֶׁלֹּא עָבַר

בְּדַרְכּוֹ בַּשְּׁבִיל לְגַן הַיְּלָדִים

הוּא הַדָּבָר שֶׁהַיֶּלֶד לֹא הֵהִין

כְּשֶׁלֹּא נִגְמָל מֵהַפַּחַד כְּפִי גִּילוֹ

עֲדַיִן הוּא עוֹמֵד סָמוּךְ לַשְּׁבִיל

שֶׁמִּטֶּבַע הַדָּבָר לֹא יְגַלֶּה

מָה דִבֵּר הַמַּבָּט

שֶׁזִּכְרוֹנוֹ טָבוּעַ בּוֹ

וּלְעוֹלָם לֹא יְפַעְנֵחַ אֶת נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד הַזֶּה

סוגר חשבון עובר לא שב

הַחַיָּה שֶׁבִּי לְכוּדָה

בְּאִישׁוֹנֵי הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים

מַזִּיל רִיר, נָחוּשׁ לְחַדֵּד שִׁנַּיִם

בְּגַלְגַלֵּי בַּרְזֶל

מִתְעַקֵּשׁ לִבְלֹעַ גִּצִּים שֶׁל אֵשׁ

דּוֹהֵר לְאֹרֶךְ הַמְּסִלָּה.

יֶלֶד, שׁוּב הַבַּיְתָה

הַזְּמַן עוֹבֵר.

קְחוּנִי לַמַּסָּע, קְחוּנִי לַמַּסָּע, קְחוּנִי

לְמַסָּע.

יַלְדּוֹן שְׂרוּט בִּרְכַּיִם

כֶּלֶב מִתְחַנֵּן אַחֲרֵי מֶרְכָּבָה

אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתִי

עִם תַּנִּים מְיַלְּלִים

בַּחֻרְשָׁה בִּקְצֶה הַמּוֹשָׁבָה.

הַחַיָּה בַּשֶּׁבִי מוּכָנָה

לַהֲפֹךְ גַּלְגַּל בִּמְכוֹנָה

וְשֶׁמֶשׁ תּוֹפֶסֶת בְּעָרְפָּה

הַאִם תַּחֲזִיר אֶת הַזְּמַן הַמִּתְגַּלְגֵּל

וְאֶהְיֶה עוֹבֵר וְשָׁב

עֻבָּר לֹא סָב

וְלֹא עוֹבֵר?

טיפוס בסולם הדרגות

מִישֶׁהִי כָּמוֹךְ חָיֶבֶת לִקְרֹא לִי טִפֵּשׁ:

יַלְדּוֹן בֶּן שָׁלֹשׁ

יִתְקַע זֶרֶת סַקְרָנִית

בֵּין צִירֵי דֶּלֶת אָרוֹן

רֶגָע לִפְנֵי שֶׁתִּסָּגֵר צוֹוַחַת חֲלוּדָה?

וּכְשֶׁהַטִּפֵּשׁ יִהְיֶה בֵּן עֶשֶׂר

אוֹתָהּ אֶצְבַּע חַקְרָנִית

תְּחַפֵּשׂ לָהּ תַּעֲסוּקָה עִוֶּרֶת

בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה שֶׁל אִמִּי.

בְּסַךְ-הַכֹּל תְּבַקֵּשׁ לָדַעַת

אֶת סוֹד הַמַּחַט הַנֶּעֱלֶמֶת

וּמִבַּעַד לְמִזְרָקַת הַדָּם

דִין הַשֶּׁקֶר יִהְיֶה לְהִתְגַּלוֹת.

טִּפְּשׁוּתִי תַּתְחִיל לַעֲלוֹת בְּדַרְגָּה

וְהַסָּכָל יַשְׂכִּיל.

אֶלְמַד בְּהַדְרָגָה לְהִסְתַּפֵּק

בְּמַבָּט עֵינַיִם:

בַּעֲבוּרִי לֹא יִהְיֶה זֶה עִנְיָן שֶׁל מַה-בְּכָךְ

לְזַהוֹת אֶת הַיָּפָה וְהַחֲכָמָה

שֶׁבְּנַעֲרוֹת בֵּית הַסֶּפֶר

לַעֲקֹב אַחַר גַּבָּהּ עִם הַגּוּף הַטִּפֵּשׁ כֻּלּוֹ,

רָעֵב מֵחֲמַת מַחְסוֹר בְּמִלִּים.

טִפֵּשׁ אֶהְיֶה גַּם כְּשֶׁאַפִּיל עַל רֹאשִׁי

אֶת הַהַחְלָטוֹת הַנְּכוֹנוֹת

וֶאֱוִילוּתִי תְּלַמֵּד אוֹתִי

לִנְחֹת בְּבִטָּחוֹן עַל יַשְׁבָנִי

לְבַכֵּר נוֹחוּת וְאֹשֶׁר

לְעֵת זִקְנָה טִפְּשׁוּתִי הַמְּנוּסָה

תַּצְלִיחַ לְשַׁכְלֵל דָּבָרוֹשְׁנַיִם:

אֵיךְ לִשְׁעֹט אֶל שְׁעַת דְּחַק

וְלָנוּס מִשְׁעַת כּשֶׁר.

וּכְבָר הַיּוֹם מְֻתָּר לְגַלּוֹת:

אֲנִי טִפֵּשׁ הַמֵּיטִיב לְהִתְחָזוֹת.