רונית בכר שחר

קפוצי תחת

הוֹ יַשְׁבָנִים מְחֻרְבָּנִים, יַשְׁבָנִים שְׁמֵנִים, יַשְׁבָנִים רָזִים, יַשְׁבָנִים מוּצָקִים וְכָאֵלֶּה נוֹפְלִים הוֹ יַשְׁבָנִים מְחוֹרָרִים, יַשְׁבָנִים עִם טְחוֹרִים וְגַם בְּלִי יַשְׁבָנֵי הַשָּׁנָה יַשְׁבָנִים בַּשֵּׁנָה יַשְׁבָנִים עֵרָנִיִּים קוֹלָם נִשְׁמַע בָּרָמָה הַסְכִּיתוּ וְשִׁמְעוּ יַשְׁבָנִים עֲלוּבִים יַשְׁבָנֵי תַּאֲווֹת יַשְׁבָנֵי עֲבָדִים רְאוּ הִזְהַרְתִּיכֶם מִכָּל הַקּוֹרֶה יַשְׁבָנִים עֲדִינִים שֶׁלָּכֶם חוֹרֶה יַשְׁבָנֵי עֲשִׁירִים יַשְׁבָנֵי עֲנִיִּים יַשְׁבָנִים מְנֻפָּחִים יַשְׁבָנֵי הַשָּׁלוֹם יַשְׁבָנִים לוֹחֲמָנִיִּים הַסְכִּיתוּ שִׁמְעוּ יַשְׁבָנֵי הַפְּרָחִים יַשְׁבָנִים שֶׁסּוֹבְלִים כָּל הַזְּמַן מִמַּחֲנָק כָּאֵלֶּה שֶׁבִּלּוּ שָׁעוֹת בְּתוֹךְ טַנְק, אֵלֶּה שֶׁיָּשְׁבוּ עַל מִסְעָד נוֹחַ אוֹ כִּסֵּא עֵץ וְגַם אֵלֶּה שֶׁחִשְּׁבוּ כָּל רֶגַע לְהִתְפּוֹצֵץ. טוּסִיקִים וְרַדְרַדִּים אוֹ לְבָנִים מֵחֶמְלָה, יַשְׁבָנֵי עָווֹן וּתְהִלָּה אֲחוֹרַיִם עֲלוּבִים מְקַּנְאֵי חֲזִית רְאוּ לְאָן הִגַּעְתֶּם לְאֵיזוֹ תַּחְתִּית עַכּוֹזִים מַסְרִיחִים בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ חָשַׁבְתִּי שֶׁתִּדְאֲגוּ שֶׁאֶתְכֶם יְרוֹמְמוּ יַעֲלוּ עַל בָּמָה יוֹבִילוּ אֶתְכֶם לַגְּדֻלָּה, מָה זֶה קָרָה לָכֶם יַשְׁבָנִים בַּגּוֹלָה אֵיךְ זֶה נִשְׁכַּחְתֶּם וְטוּבְכֶם הָפַךְ רַע אֵיךְ נְפַלְתֶּם אֶל פֶּה הַשָּׂרָה בּוֹאֲשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם הֵיכָן הֶחָזוֹן, אֵיךְ לֹא הִשְׂכַּלְתֶּם לְהִתְרַחֵק מֵהֲמוֹן מֵעֵרֶב רַב מִתַּחְתִּית, מִגַּיְא גֵּיהִנֹּם, אֵיךְ לֹא יְכָלְתֶּם לְטַפֵּחַ חֲלוֹם עַד אֵיפֹה הִגַּעְתֶּן עֲגָבוֹת מְלֵאוֹת חֵטְא, שֶׁכָּךְ לֹא יְדַעְתֶּן לִסְתֹּם אֶת הַפֶּה עַכּוּזִים קְטַנְטַנִּים כָּל כָּךְ מוּכֵּי גוֹרָל נְפָלְתֶּם בַּמִּדְרוֹן הַיְשֵׁר אֶל פִּתְחֵי אָמָּנִים  קְפוּצֵי יַשְׁבָנִים, יוֹשְׁבֵי תֵּאַטְרָאוֹת עִם קָרַחַת הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַתַּחַת.

הכתיבה של רונית מצטיינת בתנופתה. לעתים אף נוצר הרושם שהיא  נכתבת מתוך בולמוס, בקצב מסחרר, ומתפרצת  ברגש בלתי נשלט כתוצאה מגירוי חיצוני.

גם השיר הנוכחי, "קפוצי תחת" יוצר רושם שהוא נכתב מתוך הינף אחד, ומתוך היענות ל"קריאה לדגל".  המשוררת מזדעקת כאן, כתגובה לאמירתה של שרת התרבות, מירי רגב, אשר  כינתה את האמנים "קפוצי תחת וכפויי טובה", על שום שהשמיעו נגדה דברי ביקורת קשים ואף בוטים.

הדוברת בשיר משתמשת בהומור חד ועל ידי החזרה הכפייתית על "ישבנים" כאלה וכאלה היא יוצרת ביקורת ואף לעג לאמירת השרה. היא לוקחת את האמירה ומותחת אותה עוד ועוד עד שהיא הופכת אותה למשהו מנופח ונלעג. אולם יחד עם זאת מסתתרת בשיר גם בקורת כלפי האומנים שנגדם יצאה השרה מירי רגב. בעוד השרה רוצה לסתום את הפה

של האומנים, הדוברת כועסת על מי שאינם פותחים את פיותיהם במידה מספקת, על שהם יושבים על ישבניהם באפס מעשה בשעה שמאיימת על האמנות חרב דמוקלס של דיכוי ורידוד היצירה. כשחופש היצירה וערכי התרבות מצויים (לפחות בעיני יוצרים רבים)  בשעת מבחן ואף משבר, ועוד מעט יהיה מאוחר מדי.

השיר מתאר את המצב הכלל בארץ שבו היא מלגלגת על אפסותם של האומנים:

" אֵיךְ זֶה נִשְׁכַּחְתֶּם וְטוּבְכֶם הָפַךְ רַע אֵיךְ נְפַלְתֶּם אֶל פֶּה הַשָּׂרָה בּוֹאֲשִׁים שֶׁכְּמוֹתְכֶם הֵיכָן הֶחָזוֹן… "

כל זה לא היה קורה, אילו האומנים היו עם חוט שדרה וכבוד עצמי ראוי, ולא מוחים בלשון רפה,  "שמאלנית" עדינה, אלא במלוא עוצמת הביטוי (כפי שבכר שחר עצמה יודעת לעשות היטב), ועוד יותר – בקריאה בלשון דרמטית מעירה ומזהירה ("הוֹ יַשְׁבָנִים מְחֻרְבָּנִים… רְאוּ הִזְהַרְתִּיכֶם מִכָּל הַקּוֹרֶה… הַסְכִּיתוּ שִׁמְעוּ… רְאוּ לְאָן הִגַּעְתֶּם לְאֵיזוֹ תַּחְתִּית… בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ… מָה זֶה קָרָה לָכֶם"). כך היא קוראת לנקוט עמדה, לפעולה, להתגייס "פה אחד", או שמא "תחת אחד", כדברי הסיום: "הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁתִּפְתְּחוּ אֶת הַתַּחַת".

השתלחות חריפה כזאת של משוררת מוכרת לנו היטב מימי המקרא כגון: "הוי פועלי אוון"… וכו'. ששם קוראים הנביאים לשינויים ויוצאים נגד עוולות חברתיים.

הקריאה בשיר מעוררת אסוסיאציה של עבודה של  יוקו אונו, משנות ה-60:  סרט שהתמקד בישבניהם של 365 אנשים שחתמו על עצומת שלום במלחמת וייטנאם וחשפו את ישבניהם למטרה זו. אונו ציינה בראיון עיתונאי כי לכל ישבן היה אופי ואישיות משלו. והנה גם כאן השיר מאפיין סוגי ישבנים,  ודרכם המשוררת ממפה דמויות, תכונות וסוגים אנושיים. אם נחליף את הישבנים  הקפוצים בפנים, שבמרכזם יש פה "קפוץ", נקבל מגוון דומה של בני אדם שהמשוררת קוראת להם לפעול מצד אחד ותיגר מצד שני. ובה בעת שהיא מזעיקה אותם היא  גם  "מכסחת" להם את התחת, על אי פעולתם. ובאומרה להם "לפתוח את התחת" היא מבקשת שיזיזו את התחת. והרי "לפתוח את התחת" תרתי משמע אינו קריאה לפעולה, אלא, סליחה על הביטוי – קריאה "להזדיין!" אך מכיוון שהתחת הוא מטפורה לפה, ברי שהכוונה שיפתחו את הפה. אך מעניין שחלק מהישבנים מתוארים בשיר כפעלתניים, כאלה שלא ידעו לסתום את הפה , חלקם ישבנים לוחמניים, ומכל מקום הם מובאים ללא הבדל בין גזע, צבע, מין, מעמד, גודל וצורה.

נראה גם שהמשוררת אינה קוראת לכולם לפעול באותה דרך. שראוי כי חלק "יסתום את התחת", והיא נוקטת כדבר הביטוי  Different talks with Different Folk :: יש מי שצריך לפעול  ויש מי שצריך לחדול, מי לחרב ומי לטרף,  מי לדרג ומי לזרג. לפנינו חולף רצף מהיר, נהר של תמונות פרצופים/ישבנים. האסוציאציה המידית היא של אנשים בהפגנת מחאה או הזדהות, שיש בה אנשי דיבור רך,  אנשי חזון, אך לא אנשי מעשה היודעים לעשות להגשמתו, וכאשר המשוררת רואה בעיני רוחה את ההפגנה שמסתיימת בישיבה על התחת, היא מתפרצת כנגדם בשיר.

סזאן

לִפְעָמִים עַל יָד הַשֻּׁלְחָן אֶל מוּל קַעֲרַת הָעֵץ

אֲנִי מִתְמַלֵּאת קִנְאָה בָּאַגָּסִים.

אַתָּה נוֹגֵעַ בְּאַגָּס כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה מַעֲבִיר יָדֶיךָ עָלַי

סֶזָאן בַּיָּדַיִם שֶׁלְּךָ

כיסים / צניעות

אַף פַּעַם לֹא הָיִיתִי מְחֻסֶּרֶת צְנִיעוּת

הַמְצִיאוּת לֹא אִפְשְׁרָה לִי לַעֲסֹק בָּהּ, לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ וַאֲנִי עוֹטָה אוֹתָהּ עָלַי

גַּם חָתָן בַּחֲתֻנָּתוֹ לֹא יָכֹל לִלְבֹּשׁ שְׁתֵּי חֲלִיפוֹת אַחַת עַל הַשְּׁנִיָּה

הַכְּאֵב הָיָה לָבוּשׁ עָלַי מִתְּחִלָּתִי וְעַד סוֹפִי, עֲנִיבַת הַצְּעָקָה תְּלוּיָה מִפֶּתַח פִּי

עַד לְמָתְנַי, הִסְתּוֹבַבְתִּי בַּחַיִּים כְּמִי שֶׁהִמְצִיאָה אֶת הָרִיק שֶׁל הַכִּיס, אַף חֹר בּוֹ

נִרְאֶה שֶׁסִּגַּלְתִּי לִי מַעֲטֵה יְהִירוּת כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַצְלִיחַ לִרְאוֹת

אֶת הַחִדָּלוֹן וְהָאַפְסִיּוּת שֶׁבָּהֶם הִתְקַיַּמְתִּי

גַּם הַיְּהִירוּת לֹא מִתְקַיֶּמֶת בִּי, הִיא רַק מִבְרֶשֶׁת חֲלִיפוֹת מִזְדַּמֶּנֶת

לְהַבְרִישׁ אֶת חוּטֵי הַכְּאֵב מֵאָרִיג נַפְשִׁי

הַצְּנִיעוּת לֹא צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר אֵצֶל נְפָשׁוֹת מֻבְטָלוֹת עִם שְׂכַר מִינִימוּם

עַד שֶׁהֵן יִלְבְּשׁוּ חֲלִיפָה חֲדָשָׁה בָּהּ עֶשְׂרוֹת כִּיסִים מְלֵאִים.

3 מחשבות על “רונית בכר שחר

  1. אני מודה שלא הייתי מבינה את השיר(?) הראשון ללא ההסבר, הניתוח, והאסוציאציה של העבודה של יוקו אונו. כתיבה מאד מאד מיוחדת ושונה.

    אהבתי

  2. האם אנחנו מריונטות בעולם הזה או בעלי חופש בחירה?
    מכל מקום על מנת להסביר דבר יש צורך בניגוד שלו להגדרה ומכאן יש מקום לכל דבר התבטאות השרה תשובת האומנים שירה של המשוררת וכן הביקורת שלכם
    נקודה למחשבה
    מכל מקום מדובר בסיפור מהתחת

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s