רונית בכר שחר (14)

כִּנִּים

אַט אַט אַתְּ נֶעֱלֶמֶת קְצָת נִכְלֶמֶת בְּעֵינַי

מְנַפְנֶפֶת בִּשְׁתֵּי יָדַיִךְ לְשָׁלוֹם

מְשִׁיטָה זִכְרוֹנוֹתַי בָּאֳנִיַּת מַשְׁחִית

חוֹתֶרֶת עַל חַרְטוֹם הַהַנְצָחָה כְּנֶגֶד זֶרֶם מֵמִית

כְּאוֹתָהּ נַעֲרָה שֶׁעָמְדָה אָז בִּקְצֶה הַסִּפּוּן

אֶל מוּל פְּנֵי הַזִּכָּרוֹן הַמְּחֻטָּטִים

טְוַח יְרִיקָה מִן הָאָרֶץ

מַשְׁלִיכָה קֻפְסוֹת שִׁמּוּרִים עַל חַיָּלִים אַנְגְּלִים

כְּבָר תַּשׁ כֹּחֵךְ מִלְּהַשְׁלִיךְ נַפְשֵׁךְ מִנֶּגֶד כָּל הַזְּמַן

וַאֲפִילוּ שֶׁכָּךְ, רֻסַּסְתְּ בְּשַׁעַר הַכְּנִיסָה

הַפַּעַם לֹא הָיָה מָקוֹם לִמְנוּסָה

כָּל כָּךְ מְלֻכְלֶכֶת הִרְגַּשְׁתְּ

וַאֲנִי

בַּיָּמִים בָּהֶם קִרְצַפְתְּ לִי אֶת הַקַּרְקֶפֶת

בְּמַסָּע חִסּוּל יָזוּם שֶׁל כִּנַּי, אֵלֶּה שֶׁהָיוּ לִי אוּלַי

חוּץ מִדִּי דִּי טִי הָיָה שָׁם הַכֹּל מָרוּחַ עַד סַרְעֶפֶת

שֶׁמֶן רוֹזְמָרִין וְחֹמֶץ מִן הַמִּטְבָּח

מַלְתַיוֹן לִינְדַיְם פַרְמַתְרִין נֵפְט מְזֻכָּךְ

מַסְרֵק סָמִיךְ שֶׁשּׁוּרוֹתָיו צְמוּדוֹת כָּל כָּךְ

כְּמוֹ שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיִינוּ

לַמְרוֹת שֶׁכָּל כָּךְ רָצִיתִי וְאוּלַי גַּם אַתְּ

אֲבָל יוֹתֵר רָצִית שֶׁלֹּא יִהְיוּ לִי כִּנִּים

אָז שִׁפְשַׁפְתְּ חָזָק וְעוֹד יוֹתֵר וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי

שֶׁהֵן מַזְכִּירוֹת לָךְ טִנּוֹפוֹת מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים

חֲשׁוּכִים כְּמוֹ בְּאֵר

מְלַאי קִינָה

שָׂם לֹא הָיָה מָקוֹם גַּם לֹא לְצֵל תְּחִנָּה

אַחַר כָּךְ הִרְתַּחְתְּ אֶת מַצָּעָי

כְּמוֹ כּוֹבֶסֶת חָזָק וּלְלֹא רַחֲמִים

וְשָׁאַלְתְּ 'כַּמָּה עוֹד תַּהַרְסִי לִי אֶת הַחַיִּים?'

אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת נִימֵי הַדָּם עַל הַפָּנִים

שֶׁתָּמִיד נִזְהַרְתִּי מֵהֶן

וּבִכְלָל הִתְכַּוַּנְתְּ רַק אֲלֵיהֶם

וְהִנֵּה כָּעֵת אֲנִי מוֹצֵאת אֶת עַצְמִי

מְקַרְצֶפֶת אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת חָזָק חָזָק

וְאַתְּ מְנוֹפֶפֶת בְּיָדֵךְ מִמֶּרְחַק

תפוגה

לְאָן נֶעֶלְמוּ כָּל הַבַּקְבּוּקִים שֶׁאָסַפְתְּ וְהַתַּבְנִיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַמַּלְבְּנִיּוֹת

הָעֲגֻלּוֹת וְסִיר הַפֶּלֶא בּוֹ הֵכַנְתְּ עוּגַת תַּפּוּזִים

וְסִיר הַלַּחַץ שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁהִשְׁמִיעַ אֶת קוֹלוֹ בַּחֲלַל הַמִּטְבָּח הָיִיתִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁעוֹד מִלְחָמָה הֵחֵלָּה, אוּלַי בֵּינֵךְ וּבֵין אַבָּא וְאֵיפֹה כָּל הָרִבּוֹת וּמְנוֹרוֹת הַתְּלִיָּה שֶׁקָּנִית פַּעַם בְּדֵנִישׁ עַד כִּכַּר הַמְּדִינָה נָסַעַתְּ, אַחַר כָּךְ אָמַרְתְּ לִי 'מִי קוֹנָה מַגָּפַיִם בְּכִכַּר הַמְּדִינָה'

וְכָל הַשְּׂמָלוֹת שֶׁלֹּא לָבַשְׁתְּ אַף פַּעַם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מְלֵאוֹת טִיקֶטִים תְּלוּיִים עֲלֵיהֶן עִם מְחִיר

אַךְ בְּלִי תַּאֲרִיךְ תְּפוּגָה, אֶת הַזְּמַן נִתָּן הָיָה לְגַלּוֹת רַק מֵהַצָּהֹב שֶׁפָּשָׂה בָּם

וְאֵיפֹה הַמַּגֵּב הַמְּיֻחָד שֶׁאָהַבְתְּ כָּל כָּךְ רָתַחַתְּ כְּשֶׁאַבָּא הִשְׁאִיר אוֹתוֹ בַּחוּץ וְסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁכָּתְבוּ לָךְ כָּאֵלֶּה שֶׁחָשְׁבוּ לִזְכֹּר אוּלַי קִוּוּ עִמִּי

עַל הַחַלּוֹן יוֹשֶׁבֶת זִכָּרוֹן אֲנִי כּוֹתֶבֶת וּמְחַכָּה וּמְחַכָּה לְמִי לְמִי לְמִי ?…

שֶׁיִּתְאַסְּפוּ לָהֶם כָּל הַחֲפָצִים הַלָּלוּ שֵׁנִית בְּמָחוֹל קַלִּיל יֵעָמְדוּ בְּשׁוּרָה יִסְתַּדְּרוּ בִּמְהֵרָה וְאַתְּ תִּכָּנְסִי בֵּינֵיהֶם הַפַּעַם בְּשִׂמְלָה שֶׁל מַשְׂכִּית שֶׁלֹּא לָבַשְׁתְּ כִּמְעַט

וְתֹאמְרִי בּוֹאִי נְתַקֵּן אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה אִמִּי