רבקה ורבנר

הַמְּעִיל – קְצָרְצָרוּ .*

הַצָּצָה אֶל יַלְדוּתִי מֵחַלּוֹן הָרֶכֶב. הַכְּבִישׁ בְּאָפֹר נִבְצַע כְּמוֹ לַחְמָנִיָּת בֹּקֶר טְרִיָּה וְאָז בָּאָה תֵּל אָבִיב וְאָז בָּא הַכֶּלֶא וְאָז בָּאָה יְרוּשָׁלַיִם וַאֲנִי הִתְלַבַּשְׁתִּי יָפֶה, יָפֶה., כְּמוֹ שֶׁאִמָּא אָמְרָה שֶׁצָּרִיךְ לבִקּוּר אֵצֶל הַדּוֹדָה.מעַל שִׂמְלַת מַלְמָלָה בְּלָבָן,הַמְּעִיל.פְרִיט אָמָּנוּתִי לאַסְפָנִים. עָשׂוּי קְטִיפָת יָרֹק כֵּהָה, עָבָה שֶׁסָּבְתָא תָּפְרָה יָמִים כְּלֵילוֹת בְּיָדֶיהָ הַמְגוּיָדוֹת, הַדּוֹחֲסוֹת בְּמַאֲמָץ מַחַט תּוֹךְ עֹבִי הַבַּד.פַּעַם דִּמְמָה מִדְּקִירָה וְכָךְ הָלַךְ עִמִּי לְכָל מָקוֹם חֵלֶק מִסָּבְתָא כְּכֶתֶם חָבוּי בְּתוֹךְ הַבִּטְנָה. כַּמָּה צַעַר הֵבִיא עִמּוֹ הַמְּעִיל…שָׂנֵאתִי יָרֹק, שָׂנֵאתִי קְטִיפָה, כָּךְ גַּם אֶת הַכַּפְתּוֹרִים הַגְּדוֹלִים וְאֶת מַגָּע הַצַּוָּארוֹן הַחֲלַקְלַק שֶׁלִּטֵּף צַוָּארִי,דַּקִּיק. נִדְמֶה שֶׁמִּכָּל שָׂנֵאתִי אֶת הַשֶּׁקֶר הָרִאשׁוֹן שֶנִיצְטָוֵתִּי עָלָיו,לְהוֹדוֹת יָפֶה לַסָּבְתָא וּלְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ. סָבְתָא לֹא יָדְעָה מֵעוֹלָם שֶׁכֶּלֶא קָטָן בָּנְתָה לִי בְּאֶצְבָּעוֹת אַהֲבָתָהּ.רו .*מתוך קובץ שירי הילדים.

אַגָּדָה – קְצָרְצָרוּ .*

כְּשֶׁאֱלֹהִים חִלֵּק אֶת הַיֹּפִי הִיא עֶמְדָּה בצַד.בָּעֵת שֶׁכֻּלָּם הִתְגּוֹשְׁשׁוּ עָלָיו נָפְלוּ שְׁבָבִים וְהִיא לָקְחָה מִפֹּה וּמִשָּׁם. כָּךְ לָקְחָה אֶת הָאַף הַיָּפֶה בָּעוֹלָם, אֶת גַּוֵּן הָעֵינַיִם הַמֻּשְׁלָם, שְׂפָתַיִם דֻּבְדְּבָנִים וְאֶת הַלֵּב, הַלֵּב מִנְּשָׁמָה שֶׁל מַלְאָךְ נָדִיר,מִמִּשְׁמָר הָאֵל. כָּל הַשְּׁלֵמוּת הַזּוֹ נֶחְצְבָה בְּגוּף שֶׁל אִשָּׁה וְנוֹתָר מָקוֹם כָּאוּב לְאַהֲבָה בַּסְּדָקִים שֶׁנּוֹתְרוּ בֵּין הַשְּׁבָבִים.אֲנִי יוֹשֶׁבֶת כָּאן וּמְחַבֶּרֶת את חֶלְקִיקֵי הָאֱלֹהוּת שֶׁלָּהּ עַל הָדַף שֶׁלִּי וְרוֹשֶׁמֶת לָהּ אֶת כָּל הַסִּפּוּר,כָּךְ שכאֲסַפֵּר לָהּ שֶׁהִיא אַגָּדָה, הִיא תָּבִין.רוּ .*מתוך קובץ שירי הילדים.

הַקָרוּי אָדָם – קְצָרְצָרוּ.

מִכָּל הַמַּלְאָכִים אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ,שֶׁאַתָּה אַחֵר.לְכָל הַמַּלְאָכִים כְּנָפַיִם לְבָנוֹת בּוֹהֲקוֹת וְנִתַּן לָהֶם שֵׁם מַלְאָכִי,עֲמִידָתָם זְקוּפָה מְתוּחַת גֵּוו.הִנֵּה דַּוְקָא בְּשֶׁל כָּךְ, מִכָּל הַמַּלְאָכִים אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ שֶׁצִּבְעֲךָ דָּהוּי מִנִּסּוּים וּתְהִיּוֹת,שֶׁכְּנָפֶיךָ מֻטּוֹת כְּנֶגֶד גּוּפְךָ שֶׁיְּצִיבָתְךָ מְהֻסֶּסֶת בְּיָפְיָהּ.מִכָּל הַמַּלְאָכִים אַתָּה קָרוּי אָדָם וְאִם נִתְבַּגֵּר פַּעַם,אִם נרְשֶׁה,אוּלַי אוּכַל לִהְיוֹת לְךָ חַוָּה.רוּ .

4 מחשבות על “רבקה ורבנר

  1. בשירי רו שפע יופי ואהבת אדם. אפילו "דקירות", "סדקים", "שבבים" "ותהיות" זוכים לדיבור אוהב, שמצליח להרנין את לב הקורא. תודה לך רו ותודה למערכת כתב העת שפירסמה את שירייך.

    Liked by 1 person

  2. כלא יכול להיבנות מבלי משים לילדים על ידי מבוגרים,'באצבעות אהבתם'
    אהבה יכולה להתמקם 'בסדקים שנותרו בין השבבים'
    ומלאכים – לא רק עם כנפיים לבנות בוהקות אלא גם לעיתים צבעם דוהה מ'ניסויים ותהיות'.

    הדמיון של רו המשוררת מגיע אל מעבר לקו האופק ,וגם אל פנים הלב.
    אני אוהבת אותה מאד.

    אהבתי

  3. כשאלוהים חילק את החָכמה והכישרון, עמדת בצד ואספת שבבים. והם הפכו בידייך ונפשך ליצירות פאר קצרצרות, די באורכן להכיל הכל – את החיים, את הנפלאות, את הסודות והלחישות, את האמת והצביעות, את הצבעים והאפורים. לקחת הכל, רו יקירתי. תשעה קבין מעשרה, התחברו בך!

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s