ציפי ארצי

יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה

הַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי מַחֲזִיקָה פֶּקָלֶה'ך בַּבֶּטֶן
וּמוּכָנָה לִמְכֹּר אוֹתָם
בְּעַד כַּרְטִיס נְסִיעָה
מִתֵּל אָבִיב לִנְיוּ אוֹרְלִינְּס

אֲנִי מְנַסָּה לְגַלּוֹת אוֹפְּטִימִיּוּת  לְגַבֵּי תְּכוּלָתָם
וּמְגַיֶּסֶת אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים הַזְּכוּרִים לִי מִיַּלְדוּתִי

– תְּסַיְּמִי אֶת הָאֹכֶל בַּצַּלַּחַת
– אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת לֹא הָיוּ אַף פַּעַם כִּנִּים
– בְּבַיִת תַּרְבּוּתִי קוֹרְאִים סְפָרִים
– מַה יַּגִּידוּ עָלֵינוּ הַשְּׁכֵנִים

הִיא חַיֶּבֶת לֶאֱרֹז מַהֵר,
הָאוֹטוֹבּוּס עוֹמֵד לַעֲזֹב אֶת הַתַּחֲנָה
וַאֲנִי  כְּבָר לֹא אוּכַל לַהֲרוֹת שׁוּב
אֶת יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה