צדוק עלון

פִּסַּת זִכָּרוֹן 

חֻלְצַת-פַּסִּים שֶׁקָּנִיתִי בִּפְּרָאג

הִשְׁלַכְתִּי לְאַחַר שָׁנִים בְּמַדְרִיד

כָּאן בְּבֵית מָלוֹן בְּפֵיָאצָה דֵּל סוֹל

אֲנִי מְקַפֵּל אֶת הַחֻלְצָה בְּיָדַיִם שְׁתַּיִם

וּשְׁתִי וָעֶרֶב שֶׁל פַּסִּים

נִכְרָכִים בִּשְׁתֵּי הַחֻלְצוֹת שֶׁנִּקְרְעוּ מִמֶּנִּי

עִם מוֹתָם שֶׁל אָבִי וְאִמִּי

כְּשֶׁרַגְלַי מְקָרְבוֹת אֵלַי אֶת פַּח הָאַשְׁפָּה

אֲנִי תּוֹהֶה

מָה זִכָּרוֹן יִוָּתֵר בְּיָדִי מִחֻלְצַת הַפַּסִּים

וּלְאַחַר

אֲנִי הוֹפֵךְ אוֹתָהּ לְכַדּוּר

וְטוֹמֵן גַּם אוֹתָהּ בְּפַח נִשְׁמָתִי