צבי ביגץ

    דיוקן עצמי כאנאלפבית

 

בבית הקפה המלצרית היפה שצבע עורה כעלי הזית הכהה מגישה את התפריט. במבט זהיר נראה דף לבן ועליו שורות ישרות וקצרות, מולן רווח ועוד סימנים בודדים ועיתון יומי. במבט קל נטשתי את צורת האותיות, המילים, המשפטים ואפילו את המספרים. בעמוד הראשי כותרת בכתמים אדומים לכל רוחב העמוד. בצד צילום צבעוני של ראש הממשלה מביט בכמה אנשים רציני פנים בחליפות יקרות. הכיתוב בתחתית התמונה חסר פשר. בתחתית העמוד ציור פרסומת לטלפון סלולרי מעוטר בסימנים ירוקים, כנראה פיתוי לעניין לא מובן. בעמוד הפנימי מטוסי קרב תוקפים בתי דירות חרבים. מעל הצילום סימנים מודגשים בצבע שחור. אפשר להגיע לדף האחורי של העיתון. בחלקו העליון נשים בפרסומת לבגדי ים מחייכות בין פתיתי שלג והרים כחולים באופק. בתחתית העמוד משורטטים מטוסים זעירים וספינות בתוך משבצות, לצידם סימנים מוזרים, כנראה פרסומת לנופש. מבעד לחלון הזכוכית הרחב מכוניות חולפות. מצידן האחורי והקדמי לוחיות צהובות מובלטות בסימנים מעוקלים. בצד, ליד שולחן מעץ, צעיר שחור שיער מביט בטלפון נייד, התמונות מרצדות ומתחלפות  במהירות. אצבעות ידיו מקישות על פני המקשים השחורים המעוטרים בדוגמאות מוזרות בלבן. מילים מודאגות שנושרות מפיו מסבירות את הסימנים שמופיעים שורות שורות על המסך ומגיעות לנערה שיושבת לידו. קל לשמוע את התשובה ושם של בנק מרכזי. בהנפת יד אפשר להזמין חשבון ולהשאיר שטר כחול עם דיוקן של משורר. ביציאה בקצה המדרכה ליד פח אשפה ירוק מביט בי חתול שחור התמזל מזלנו וגם אני וגם והוא אנלפביתים.