צביה ליטבסקי

התחלפות

דֶּרֶךְ שֶׁבֶר גֵּאוֹלוֹגִי

דֶּרֶךְ סֶדֶק בָּרְאִי

דֶּרֶךְ קוּף הַמַּחַט

אֶעֱבֹר

בְּמַשָּׁק לֵילִי כָּבֵד, עָטוּף פְּלוּמָה,

אֶל מַסָּע הָרְקִיעִים

שֶׁאֵין בּוֹ חוּץ וְאֵין בּוֹ פְּנִים

שֶׁאֵין בּוֹ עַל וְאֵין בּוֹ מַטָּה

מִלְּבַד

חֶבְלֵי הַהִתְחַלְּפוּת בַּעֲנָנִים

וְהָרוּחוֹת בֵּין הַקָּנִים

וְהִתְרַגְּשׁוּת הָאֲבָנִים בַּעֲבֹר בָּהֶן אֶדְוַת הַגַּל,

וְהַלְּבָנָה תָּאִיר

מִתּוֹךְ כָּל הַפְּתָחִים

כְּמִלּוּאוֹ שֶׁל יוֹם

השיר מתאר, אולי, סוג חוויה מיסטית, תודעתית, של טרנספורמציה שמתרחש בה תהליך של התחלפות תפישת מציאות בתפישה אחרת, עדינה ורגישה יותר.  החוויה היא של  מי שפתאום מקבלת תובנה אחרת, רואה דברים חדשים שקודם לא נראו.  הדוברת מציגה את הדרך שלה תוך כדי הקטנה הדרגתית – אך במטרה להגיע מן הקטן ביותר אל הגדול ביותר – "דרך קוף מחט – אל מסע רקיעים", אפילו תוך הדגשת נכונות להסתפקות במועט, הגוברת בהדרגה: אם תחילה היא רוצה לעבור דרך שבר גיאולוגי (ענק), ואז דרך סדק בראי, היא מגיעה בסופו של דבר למעבר דרך קוף המחט. עם זאת,  ייתכן שמדובר כאן במעבר מקביל, בו זמני

 המבטא  יסוד של חיפוש, חקירה ותהיה כיצד ייעשה המעבר.

 באמצעות מטפורות אלה עוברת הדוברת תהליך של הצטמצמות פיזית לישות יותר ויותר קטנה. הצמצום חל גם בעוצמת ה"קול" המטפורי: מה שנפתח כהכרזה דרמטית על מעבר רב עוצמה, מזעזע עולם, נגמר בשקט, במסע לילי, עטוף פלומה. יש כאן תיאור של דבר והיפוכו – מצד אחד מסע לילי כבד,  (האם המסע מלווה בטון מאיים, מפחיד? ואולי מדובר כאן במשק כנפיה שלה שעובר מכובד לקלות פלומטית?)  ומצד שני המסע מלווה בעידון, ברכות של פלומה, כמו מדובר באפרוח או ביצור צעיר אחר, עדין ורך בימים, אולי אף ביצור מלאכי. נראה כי זו הדוברת עצמה העוברת תהליך של שינוי ועידון, עוברת מטמורפוזה לייצור פלומתי קטנטן בעל יכולת לעוף, לרחף בעולם שמימי, וכך להגיע לממדים החסומים בפני בני אדם במצבם הרגיל. וכך הדוברת עורכת  מסע רקיעים, ללא חוץ או פנים, ללא מעלה או מטה .

ייתכן שהדוברת מדמיינת סוג של עולם אחר, שיש בו גם רוח וגם חומר, אולי תיאור של גן עדן שמימי אבל לא חסר ממד ארצי, שיש בו עננים ורוחות, אבנים אדוות גל ולבנה המתעצמת, כעין תחליף לשמש.

כאשר הירח תופס את מקום השמש בהאירו מכל הפתחים כמילואו של יום – ברור שאין זה "מצב" של יום "רגיל". נראה שהלילה שבו מתחיל המסע "מתקבע". יש בכך רמז למצב של נצחיות, ללא כוונה ורצון לחזור לעולמה הרגיל. אנו נרמזים ל"התחלפות" גם בממד הפיסיקלי של הזמן, העומד מלכת (כמו בפאתי "חור שחור" קוסמי?), או שהדוברת מבקשת לעצור ולאבד את ממשותו המוכרת לה.

ההתחלפות  – המעבר – הוא מעצמים שמרכיבים את המציאות הגשמית המוצקה של עצמים וחוקי הפיזיקה מקובלים, למציאות של אינטראקציה הדדית בין העצמים ובין "עולמות". ויתר על כן "חֶבְלֵי הַהִתְחַלְּפוּת בַּעֲנָנִים". והרי חבל פירושו עינוי, סבל. כלומר, מדובר בתהליך שאינו פשוט, יש בו כאב ומאמץ.

מי הוא זה שעובר את ההתחלפות לעננים? האם הכוונה לדוברת? היא שמתחילה במעוף כבד והופכת ל"פלומה" ("ענני נוצה") היא שהופכת בסוף לעננים! וכל היתר הוא אולי תיאור של מה שהיא עצמה הפכה להיות (רוחות בין הקנים, ההתרגשות בין האבנים – היא שלה),

לפנינו התחלפות, ממציאות הגשמית, פשוטה ובוטה, למציאות יותר עדינה, מציאות "מסדר שני", של האינטראקציה של הדברים הגשמיים זה עם זה.

האם יש כאן גם מעין רמיזה לטרנספורמציה אל מעבר לחיים עצמם, אל המוות? וגם שם, במקום שיש בו "מסדר שני", הירח, מאיר בין הפתחים שנפערים בין העצמים הרגילים והופך לאור  יום.  (תאור הלבנה שבין הפתחים מתחבר אל תאור המעבר בין הסדקים שבראשית השיר).

מה מבקשת הדוברת לעצמה? מה היא באמת היא מחפשת? מצד אחד, העולם הנכסף בשיר לא מתגבש  לכלל עולם חלופי קוהרנטי. "חוקיו" לא ברורים. לא שלמים. מאידך, מדובר בכמיהה וחיפוש  של הדוברת אחר שינוי, אחר חיים אחרים במציאות חלופית, לא בעולם הרגיל הזה אלא  בכיוון יותר רוחני. היא מבקשת העצמה על ידי  שחרור חלקי מחומר, על ידי התקטנות פיסית. במה תתבטא ההעצמה? מהי המטמורפוזה הנפשית המבוקשת?  ואולי הדוברת איננה רואה לנגד עיניה עולם אחר באמת אלא מזעור של העולם הזה , הפיכתו לקליל יותר, גבוה יותר, אמנם טהור ויפה יותר.  הוא בשמיים – ועדיין זהו עולם ארצי?

מנחה

הַחַיִּים גּוֹעֲשִׁים בַּחוּץ מִבַּלְפוּר עַד בֵּיגִ'ין.

נְעוּרִים שׁוֹצְפִים בִּירֵכַיִם אֲרֻכּוֹת, שְׁחֻמוֹת, בְּסַנְדָּלִים,

עֶגְלוֹת תִּינוֹק, צְפִירוֹת וּבַעֲלֵי כְּלָבִים.

הַגַּלְגַּל הֶעָנָק עָמוּס דּוֹרוֹת

בְּגִלְגּוּלָם.

בֵּין מִשְֹחָקֵי הַבֶּהָרוֹת עַל הַקִּירוֹת אוֹצְרֵי הַיֶּדַע,

הִנַּחְתִּי אֶת רַגְלַי.

בַּכֹּבֶד הַמֻּחְלָט שֶׁאֵין בּוֹ נִיעַ,

נְמַסִּים בָּהֶן אַט אַט

הַמַּסָּעוֹת

אַחַר מֻשָֹּא לְעֶרְגָתִי.

מְנוּחָתִי

הִיא מִנְחָתִי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s