ענבל אשל כהנסקי

 

לילות שלמים לבנים

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עֲטוּפָה כֻּלִּי צֶמֶר אָדֹם

וּמַבִּיטָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן

בְּלוֹנְדוֹן שָׁם בָּרְחוֹבוֹת שַׁלֶּכֶת בְּכָתֹמְצָהֹב

עַל יָרֹק עַז

וְלָבָן לָבָן,

לֵילוֹת שְׁלֵמִים לְבָנִים בְּרֹאשׁ שֶׁלִּי

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עֲטוּפָה כֻּלִּי חִבּוּק אָדֹם

וּמַבִּיטָה מֵרָחוֹק

בַּדְּמָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת מִבַּעַד לְוִילוֹן –

רִיסֶיהָ

כִּי שָׂם הַכֹּל מָלֵא טָהוֹר, רֹךְ, אָהַבְתָּ וכוּ'.

וְלִי, לִי יֵשׁ לֵילוֹת שְׁלֵמִים וּלְבָנִים בָּרֹאשׁ.

הדוברת מתארת כיצד היא מתבוננת על החיים הטובים המרוחקים, מלאי צבע ורגשות – וחלקה בחיים בדידות וניתוק. לה יש רק לילות לבנים יש כאן סצנה שמזכירה מעט את בדידותה של רחל המשוררת שתוארה כיושבת בעליית הגג חולה ומתבוננת בעולם דרך החלון. גם כאן יושבת הדוברת ליד החלון ומביטה אל הנוף הלונדוני, מתרשמת מהצבעים העזים של השלכת, אבל הצבע שלה הוא לבן, לבן מצד אחד מכיל את כל הצבעים, מאידך הוא לכאורה חסר צבע:

וְלָבָן לָבָן,

לֵילוֹת שְׁלֵמִים לְבָנִים בְּרֹאשׁ שֶׁלִּי

הסתיו בחוץ אמור להיות עצוב אבל הוא צבעוני "בְּכָתֹמְצָהֹב עַל יָרֹק עַז", ו"הַכֹּל מָלֵא טָהוֹר, רֹךְ אָהַבְתָּ וכו'" ואילו כאן יש היפוך בין "מחובקת" באדום – היא זוכה לחום וחיבוק, אך בתוכה פנימה "לבן". ובנוסף היא מחצינה את העצב שלה באמצעות תיאור הגשם שבחוץ כדמעות – הגשם בוכה במקומה:

אֲנִי יוֹשֶׁבֶת עֲטוּפָה כֻּלִּי חִבּוּק אָדֹם

וּמַבִּיטָה מֵרָחוֹק

בַּדְּמָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת מִבַּעַד לְוִילוֹן –

הדמעות מרמזות גם על רחמים עצמיים, כי שם – הכל טוב:

כִּי שָׂם הַכֹּל מָלֵא טָהוֹר, רֹךְ, אָהַבְתָּ וכוּ'.

וְלִי, לִי יֵשׁ לֵילוֹת שְׁלֵמִים וּלְבָנִים בָּרֹאשׁ.

**

 

בְּאֶמְצַע הֲלִיכָה לְאִבּוּד בְּמִדְבַּר שֶׁלֶג פִּתְאוֹמִי

אֲנִי רוֹאָה גּוֹזָל שֶׁל יַנְשׁוּף

עֵינָיו כְּתֹמוֹת עֲגֻלּוֹת

מַבִּיטוֹת בִּי

בְּחֹסֶר אֱנוֹשִׁיּוֹת

חֲסַר אוֹנִים,

מַכְמִיר

מְקוֹרוֹ מְעֻקָּל

וְהוּא מְצַיֵּץ

בְּצוּרָה חֲלוּשָׁה וּמַחֲרִידָה.

אֲנִי מְמָאֶנֶת

קְפוּאָה

נִכְנַעַת סְחוּטָה

וּמַכְנִיסָה אוֹתוֹ

לְכִיס פְּנִימִי בִּמְעִיל.

אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לְהִתְקַדֵּם לְאַט.

אִשָּׁה וְגוֹזָל בְּמֶרְחֲבֵי לָבָן

כָּעֵת, חַם לָנוּ מְעַט יוֹתֵר.

בדרך לשדה התעופה

בַּנְּסִיעָה לְבֶן-גּוּרְיוֹן

נְשִׁיבַת הַדְּקָלִים עַצְמָהּ מְעִיפָה

אֶת רַעְמַת שְׂעָרִי עַל פָּנַי. וַאֲנִי כְּבָר

from You  Far  Far

(עַל הַכְּבִישׁ נִזְרַק תַּצְלוּם

שֶׁל יַלְדָּה יָפָה עִם שֵׂעָר מֻזְנָח)

כְּשֶׁאֶהְיֶה רְחוֹקָה תִּהְיִי

אוּלַי, יוֹתֵר צִבְעוֹנִית.

וַאֲנִי אֶהְיֶה

שַׁלֶּכֶת בְּכָתֹמצָהֹב

עַל יָרֹק עַז

And Blue.