עמיר עקיבא סגל

פעילות

הַיּוֹם הָיָה חַם, כָּרָגִיל

וְאִחַרְתִּי לְעוֹד אַחַת מֵאוֹתָן הַפְגָּנוֹת

שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת אוֹ מוֹרִידוֹת

אַחַר כָּךְ בְּמִסְעָדָה

אָכַלְתִּי יוֹתֵר מִשֶּׁהָיִיתִי רָעֵב

רָצִיתִי לְעַשֵּׁן

וְלֹא הָיוּ סִיגַרְיוֹת

מַה שֶׁחָזָק מֵאִפּוּק

בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם

אֲנִי מְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן

מַמְתִּין לָהּ שֶׁתִּתְקַשֵּׁר

הִיא בְּמָקוֹם אַחֵר

וַאֲנִי מְבַזְבֵּז

כְּאִלּוּ חֹפֶשׁ

מָחָר אֲנִי נִבְחָן

כְּמוֹ בְּרֹב הַיָּמִים

נִרְאֶה לִי שֶׁעָיַפְתִּי

הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ בְּעַצְמִי

בְּלִי לְהוֹכִיחַ כָּל פַּעַם

כַּמָּה אֲנִי שָׁוֶה

לְהַנִּיחַ שֶׁפָּחוֹת

וְלִכְעֹס

בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם

אֲנִי לֹא יוֹתֵר

חֹשֶׁךְ בַּחוּץ

פָּחוֹת אֲנָשִׁים סְבִיבִי

אֲנִי לֹא יוֹתֵר

אֲנִי מַרְגִּישׁ פָּחוֹת

שם השיר עשוי ליצור אצל הקורא ציפייה לקראת תיאור של פעילות נמרצת, אולי אף תזזיתית. אך עד מהרה מתגלה שמדובר באי פעילות. או פעילות סרק, בזבוז זמן: הליכה להפגנה חסרת ערך, אכילה מוגזמת, עצלות המחשבה, רצון לקיים פעולה שאינה עשיה ממשית – עישון סיגריה, אך אפילו זו אינה מתבצעת מטעמי עצלות. והתחושה היא של מי שאינו שולט בחייו, העוברים לידו. האם אלה החיים ה"אמיתיים" האם אלה חיי המשורר הדובר? או שהוא מבקש לדבר בשם ציבור מסוים? והרי השיר נראה כווידוי של אני פרטי ספציפי שאינו מרוצה מחייו, בעל דימוי עצמי נמוך מעט שאינו ממצה את חייו.

תמות אלה כבר מצאנו בשירים קודמים של המשורר, שגם בהם הוא מציין את חוסר השליטה בחייו.

עיקר "פעילות" הסרק מתוארת בחלקו הראשון של השיר. בחינה שלהן מתארת את מה שעין בלתי מזוינת יכולה לזהות ברחובות העיר הגדולה, ואולי חלק מהקוראים יזהו בה דווקא את תל אביב, מרכז הבורגנות הישראלית מחד, ומוקד לפעילות חברתית בעלת ממד פוליטי, בכללה הפגנות בעלות פרופיל שמאלני אנטי ממסדי. אך מה טוען המשורר ביחס להפגנות אלה?:

וְאִחַרְתִּי לְעוֹד אַחַת מֵאוֹתָן הַפְגָּנוֹת

שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת אוֹ מוֹרִידוֹת

ההפגנות אינן שוות דבר, הביטוי "עוד אחת מאותן הפגנות" ובנוסף "שאינן מעלות או מורידות"  מרמז על שגרה עייפה, מעשים של 'לצאת ידי חובה', כי כך מצופה ממנו ומאחרים. אם כן, ההפגנה מתמסמסת והופכת מארוע מחאה האמורה לשנות סדרי חברה, תרבות משטר ומדינה מתגמדת לכדי אקט בורגני זניח או אף בזוי, אירוע שאינו מזיז כבר לאף אחד. לכן אם איחר הדובר – אז מה בכך? לא נורא, לא קרה כלום. אך האמנם "לא  נורא"? כי בין השורות מחלחל תכף ייאוש ואדישות. ולא רק ביחס להפגנה. הרי הוא הולך להפגנה למרות הידיעה הברורה שאין בה טעם. הוא הולך אליה מאחר שהיא מעניקה לו גושפנקא ואישור להמשיך בבזבוז ובחוסר התכלית – שכן חוסר התכלית הוא קיבוצי, לא רק שלו, אלא של קבוצת אנשים כמותו.

כאשר עובר הדובר לתאר את יתר הפעילות שלו באותו היום, יש בהן אותו נופך: הוא עוסק בפעולה מיותרת, מחד, וחש תחושת חדלון וחוסר פעולה ממשי מאידך.  הוא אוכל יותר משהוא רעב, הוא רוצה לעשן ואין סיגריות, אך לא טורח להשיגן ולכן – מתוך חוסר אכפתיות ולא כוח רצון חזק ושאיפה לאיזה תיקון עצמי הוא מגיע ל"הישג" – איפוק.

יש אף נימת ייאוש בתחושה שערכו הולך ופוחת – אולי גם בעיני אחרים – ועל כך שמוטל עליו (כמו בכל חברה מודרנית ובורגנית המקדשת את ה"הישג") להשתדל ולהוכיח את ערכו שוב ושוב:

הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּטוּחַ בְּעַצְמִי

בְּלִי לְהוֹכִיחַ כָּל פַּעַם

כַּמָּה אֲנִי שָׁוֶה

לְהַנִּיחַ שֶׁפָּחוֹת

וְלִכְעֹס

בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם

אֲנִי לֹא יוֹתֵר

חֹשֶׁךְ בַּחוּץ

פָּחוֹת אֲנָשִׁים סְבִיבִי

אֲנִי לֹא יוֹתֵר

אֲנִי מַרְגִּישׁ פָּחוֹת

וכך הביקורת העצמית של המשורר כפולה: מצד אחד ביקורת על דרך חייו הבורגנית (ואפשר שהוא חש כמי שמייצג בשירתו את הבורגנות), מצד שני אין בו תחושת שביעות הרצון והביטחון העצמי (והכלכלי) שמרגישים הבורגנים, הנהנים מהשגרה הטובה, ממסעדות טובות וכד'. התחושה שבניגוד לאלה הוא טרם הגיע אל המנוחה והנחלה והוא עדיין מצוי במבחן מקופלת בשורות הבאות:

מָחָר אֲנִי נִבְחָן

כְּמוֹ בְּרֹב הַיָּמִים

אמנם, ידוע לנו שהמשורר מסיים כעת לימודי תואר שני וממשיך לתואר שלישי. וכך ייתכן שברמת הפשט הדובר מתכוון למבחנים באוניברסיטה, אך מתחת לזה חבויה גם אמירה על העמדתו למבחן כמעט יום-יומי, במגעיו עם אנשים, בעבודתו, ביחסיו עם בת זוג המצויה "בְּמָקוֹם אַחֵר" (ייתכן שלא רק במובן הפיסי, או הנפשי אלא גם ה"הישגי") וזאת כשברקע מהדהדים דבריו על תחושת הבזבוז, אי המעש, והוא מסיים בחוסר נוחות ובביקורת עצמית הנשמעת למרות ואולי בגלל הצלחות "חיצוניות" כל שהן. כי עמוק בפנים הוא "מרגיש פחות" ומעל לכל – השיר משאיר אותנו בשאלה פתוחה שהוא, ואולי אף אחד, אינו יודע להשיב עליה: מה עליו/עלינו לעשות, אילו תמורות עלינו לחולל בחיינו על מנת להרגיש שיש טעם וערך לחיינו, והאם התשובה לכך מצויה בתחום החומרי-ה"בורגני" או הרוחני?

התבוננות

מִמַּבַּט הַצִּפּוֹר כָּל הַדְּבָרִים

אֵלּוּ שֶׁלְּרַגְלַי וְאֵלּוּ שֶׁמֵּעַל רֹאשִׁי

הֵם אֶחָד

מַבָּט מִמִּטַּת בַּרְזֶל בְּחֶדֶר יָשָׁן

נוּרַת פְלוֹרוֹסֶנְט מְהַבְהֶבֶת

נַעַל לֹא מְצֻחְצַחַת

מִזְרָן מְלֻכְלָךְ, הוּא פִּנָּתֵךְ

הֲבָנָה לְרֶגַע

שֶׁל מַגָּע בְּלֹא כְלוּם

אֱלֹהִים מַבִּיט בָּעוֹלָם

לֹא כִּתְמוּנַת לַוְיָן

כְּמַפַּת מִשְׁקָעִים אוֹ מַפָּה מְדִינִית

גַּם אִם הוּא הַמַּהוּת

לֹא לוֹ לְהָבִין

מַגָּע לְרֶגַע בְּתַמְצִית הָרֶגַע

הַחוֹלֵף לְלֹא שׁוּב

חֲסַר חֲשִׁיבוּת.

נתון, משתנה וקבוע

זוֹ עֲיֵפוּת, שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי

תְּשִׁישׁוּת מֵהַמִּלָּה הַכְּתוּבָה

כֹּחַ הָרָצוֹן מִתְפּוֹגֵג

אוֹתָנוּ לֹא הוֹלֶמֶת רוּחַ קְרָב.

לְעִתִּים יוֹצֵא אַחֶרֶת,

מְלַטֵּף אֶת בְּרִיחֵי הַשַּׁעַר. שמשון

זוֹ בְּרִיחָה, מֵעַצְמִי וּבִכְלָל

תְּזוּזָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם

רַק מַגְבִּירָה אֶת נוֹכְחוּתִי

תְּחוּשַׁת רִצְפָּה מִתְמוֹסֶסֶת

וְהָאוֹר עַל עֵינַי מְהַבְהֵב

מַגְדִּיל וּמַקְטִין אֶת הָאִישׁוֹן

זוֹ מַחֲלָה, מֵהַסּוּג הַשָּׁכִיחַ

בֵּין שְׂמִיכוֹת הֲזָיוֹתַי מְלַטְּפוֹת

רֶגֶשׁ זָר מְפַעְפֵּעַ

מִכְנָסַי מִשְׁתַּפְּלִים בְּדִיּוּק מֻחְלָט

וְרוּחַ קַלָּה שְׁקֵטָה

כְּאִלּוּ תַּמּוּ מְעַט מִלּוֹתֶיהָ

זוֹ עַצְבוּת, מְקָרֶרֶת פָּנִים

וּמְחַמֶּמֶת אֶת פְּנֵי הָעוֹר

בְּגַעְגּוּעִים מִתְרַפְּקִים מַכָּרַי הַסְּפוּרִים

יֵשׁ יָמִים שֶׁדַּי בְּכָךְ

אַהֲבַת אֵימַת הַמַּרְאֶה


מחשבה אחת על “עמיר עקיבא סגל

  1. לפעמים מילים מדויקות מעלות אצלי סצינה מסרט נושן שהזמן הזרים מתיקות של געגוע לדלותה. תודה עמיר עקיבא.
    מַבָּט מִמִּטַּת בַּרְזֶל בְּחֶדֶר יָשָׁן
    נוּרַת פְלוֹרוֹסֶנְט מְהַבְהֶבֶת
    נַעַל לֹא מְצֻחְצַחַת
    מִזְרָן מְלֻכְלָךְ, הוּא פִּנָּתֵךְ

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s