עמיר עקיבא סגל

תוך כדי כל זה

בשנות השמונים הייתה לו איזו מחלה ואחר כך הוא מת. קודם הוא הספיק לפרסם ספר אחד, אבל כולו היה מלא שקרים. העלילה סיפרה על אדם שלא היה קיים מעולם ועשה דברים שאיש לא היה יכול לייחס לאדם אחד מסוים שעשה אותם. זה לא הפריע לאנשים אחרים לחשוב שזה ספר טוב, מעניין ובוודאי העובדה שמת הפכה אותו למעניין. עם זאת, הוא מת ולא היה מסוגל לקדם את הספר בשום צורה, אפילו לא להתראיין לעיתון בטלפון. כך שהספר נשכח ברובו.

לפני כמה שנים אחד האנשים שדברים כאלו מעניינים אותם מספיק, החליט לכתוב עליו ערך בויקיפדיה. שיחה שלמה הייתה בין העורכים ובסוף הסכימו שהערך יתקבל. ממש עניין גדול. מה זה חשוב? כי זה מה שגרם לסטודנט שנה ב' באוניברסיטה העברית למצוא עליו מידע כשבכלל חיפש מידע על מישהו אחר.

הוא היה סטודנט שנה ב', אבל עם סקרנות ומרדנות של סטודנט בשנה א'. הוא היה סטודנט לספרות, אבל בכל זאת התעניין בספרות. כך או כך הוא החליט לעשות עליו עבודת סמינריון. הערך בויקיפדיה היה טריגר, או קטליזטור או קש ששבר גב של גמל. אבל האמת שהיה לסטודנט זיכרון מהספר שפעם מצא בשמירה בבסיס בצפון הנגב בלילה שבו שמר. אז קרא את הספר.

ספר שאפשר לסיים תוך פחות משמונה שעות שמירה. כולל סיגריות, כולל קפה, כולל סיורים. אי אפשר היה להעריך את זה יותר מדי. הסטודנט חשב שזו מרדנות לעשות עבודה על ספר נידח שאפשר לגמור בפחות משמונה שעות.

הסטודנט כתב את העבודה והגיש אותה. קיבל שמונים ושמונה ואחר כך יצא עם חברים לפאב במרכז ירושלים והשתמש בסיפור של העבודה והספר כדי להתחיל עם בחורה. סטודנטית שנה א' במכללת הדסה. צילום. יצא לו טוב, גם לה. שבועיים אחרי שעברו לגור ביחד היה לסטודנט יום-הולדת, הסטודנטית חשבה שיהיה יפה לקנות לו את הספר ומצאה אותו בחנות ספרים משומשים.

הייתם מתים לקרוא את שם הרחוב והכתובת של החנות. אולי אפילו שיהיה רשום שם החנות. הייתם עוברים לידה במציאות ומספרים לעצמכם שקראתם עליה בסיפור קצר. תתבגרו. לא בשביל זה קיימים סיפורים, קצרים או ארוכים. בכל מקרה, כמו שאתם מבינים לא היה לו את הספר בבעלותו. או שחרטט עבודה כמו כל הסטודנטים, או שלקח אותו בספריה. זה לא חשוב, זה לא העניין כאן, זה רק פרט טכני בסיפור. הלאה.

הסטודנט היה מאוכזב. אבל לא היה לו נעים ממנה, כי היא קנתה והם היו יחד פחות משנה אז. גם לא היה לו נעים מעצמו, כי הוא למד ספרות והיה אמור להתלהב מספרים שמצאו בחנות ספרים משומשים. אבל האמת הייתה שלא היה לו אכפת מלקנות בחנויות של הרשתות הגדולות בזול, שהדפים המתפוררים של הספרים המשומשים היו מתפוררים ושרהיטים מאיקאה הם זולים ונוחים יחסית לרוב החנויות.

אחרי עוד שנתיים הם נפרדו. ככה זה כשבחורה קונה ספר למי שעברה לגור אתו לא מזמן. ועוד ספר משומש. מצד שני, הייתה סטודנטית, אפשר לסלוח לה. אחר כך הייתה צלמת ועדיין לא היה לה כסף.

הסטודנטים נפרדים. הסטודנט ממשיך לתואר שני ומוצא שותף לדירה. השותף מתחיל לצאת עם בחורה ומפה לשם מתברר שהיא בת או נכדה של הסופר שכתב את הספר ההוא שעליו ההוא עשה עבודה פעם. הסטודנט והשותף לא חברים, אבל מסתדרים. לא מתווכחים כמעט על ניקיון, חשבונות או רעש.

החברה של השותף רואה את הספר של אבא או סבא שלה ואומרת שזה הספר שלו ושהיא נכדה או בת שלו. אף אחד לא זוכר. הסטודנט, רווק, בודד ומאז הסטודנטית לא היה עם אף אחת, מאתר הזדמנות. הוא היה בצבא, הוא יודע איך לאתר הזדמנויות. הוא גם עם תואר  ראשון, יש לו גם השכלה בנוסף לכל.

ההזדמנות היא לדבר עם בחורה. דייט שלישי של השותף אתה. עוד לא שכבו. לא שזה משנה לנו. אבל לא בטוח שהסטודנט היה עושה אתה משהו אם הייתה שוכבת עם השותף. יש גברים כאלה, שזה חשוב להם. ממציאים חוקים כדי שיגבילו אותם. או שזה משהו רגשי-נפשי מטופש של גברים שלא מתמודדים עם המאה החדשה ושחרור הנשים. גם הם שיתבגרו.

ככה הם יושבים כולם עם בירות ומדברים על הספר של ההוא שהבחורה היא מצאצאיו. היא קראה את הספר ולא הרשתה לעצמה אלא לאהוב אותו. כי הסופר הוא אבא או סבא והוא מת ממחלה.

משום מה לא מפריע לאף אחד שכל הסיפור שבספר הוא המצאה, שקר ממש. הגיבור הראשי שם הוא המצאה, גם כל שאר הדמויות וכל הדברים שמתוארים שם. הם לא קרו. זה לא מפריע לאף אחד. בכל זאת הם מדברים על כל העלילה וכל הדברים שכתובים שם, כאילו משהו שלא קרה יכול להיות חשוב למישהו. כמה פעמים הם אפילו מתווכחים על משהו אם היה או לא היה בספר.

בקיצור. באותו הלילה הסטודנט מתיש את כולם עד שאף אחד לא שוכב עם אף אחת. הסטודנט מרוצה, בדיעבד גם הבחורה מרוצה. כי אחרי שבועיים היא עם הסטודנט. בשבועיים האלה היא שכבה עם השותף, אבל אצלה בבית. השותף הרגיש משהו בערב ההוא ולא הביא אותה יותר. מרגע שהסטודנט עם הבחורה, הוא והשותף מתווכחים על הכול.

בחודש וחצי שהסטודנט והבחורה ביחד היא קוראת את העבודה הסמינריונית, מספרת עליה לאימא שלה, גם לאחותה. היא מתרגשת, כולם מתרגשים. אחרי חודש וחצי זה נגמר. היא נבדקת והסטודנט גם. לשניהם אין מחלות מין.

בסוף התואר השני הסטודנט כבר לא סטודנט יותר אף פעם. הוא מתקשה למצוא עבודה, ואז מוחק את התואר בספרות מקורות החיים ונשאר רק עם תקשורת ומנהל עסקים. חודש אחר כך הוא מוצא עבודה.