עודד בן דורי (2)

לבּרֶסלַב מַגִּיעִים בְּטרֵמפִּים

עוֹמֵד עַל הַדֶּרֶךְ

חָשׂוּף לָרוּחוֹת הָרָעוֹת

פּוֹשֵׁט יָד אֵל הַכְּבִישׁ וְהַשָּׁמַיִם

כָּל מְכוֹנִית שֶׁעוֹצֶרֶת הִיא נֵס

בַּסוֹף נַגִּיעַ

הַכֹּל בִּשְּׁבִיל הַתַּכְלִית

הַכֹּל הוּא סִימַּן

הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁלֹּא עוֹצְרוֹת

הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא נִדְלֶקֶת

"תַּחְשֹּׁב טוֹב" אֲנִי לוֹחֵשׁ

הַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה

שָׁנִים שֶׁאֲנִי בִּתְנוּעָה

מִתְגַּלְגֵּל בֵּין הַטְּרָשִׁים

זוֹעֵק שׁוּב וָשׁוּב

עֲדַיִן קָרוֹב

בְּשָׂדֶה הַפָּתוּחַ צָרִיךְ לִצְעֹק

בִּקְצֶה הַתְּהוֹם

אֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם

הַפֵּאוֹת צִמְחוּ פֶּרֶא

מִי יִמְשֹׁךְ אוֹתִי מֵהַגֵּיהִנּוֹם

בַּעֲלֵי הַשְּׁמוּעָה

לֹא עוֹמְדִים בַּתוֹר

הַיָּדַיִם הַפְּתוּחוֹת נִמְחָאוֹת מֵעַצְמָן

הַמִּפְגָּשׁ הוּא דִּבּוּר

הַקֶּצֶב שִׂיחָה

הוֹלֵךְ לְאִבּוּד בְּהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת

אֵין בַּת מֶלֶךְ

אֵין הָרִים יְקָרִים

הַסִּפּוּר בְּלִי סוֹף

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת

שְׁעַרִים נְעוּלִים

אֲנִי מוֹסֵר אֶת עַצְמִי

מְכוֹנִית נֶעֱצֵרֵת

דֶּלֶת נִפְתַּחָת

קוֹל פְּנִימִי קוֹרֵא לִי

"בּוֹא"