סיגל אשל (14)

יקום ילדות

בֹּקֶר שַׁבָּת

אֲנִי פּוֹקֶדֶת אֶת נַחֲלוֹתַי,

אַרְצוֹת דִּמְיוֹן וְזִכָּרוֹן.

הִנֵּה הַיָּם

יְקוּם חֻפְשׁוֹת יַלְדוּת

נִצָּת וּמְהַבְהֵב פְּרוּדוֹת שֶׁל סִילִיקָט

אַבְקַת זָהָב עַל מֶרְחָבָיו.

סִירוֹת, כְּאִיּוּרֵי מַסָּע, נוֹסְעוֹת לְלֹא מִדָּה וּזְמַן

כְּבוּשָׁה בְּאֹשֶׁר חַם וּמִתְפַּרְקֵד

כַּף בְּיָדִי, בּוֹנָה עוֹלָם.

הִנֵּה הוֹרַי, שְׂרוּעִים עַל כִּסְּאוֹת מְפֻסְפָּסִים,

חִיּוּךְ שׁוֹבָב עַל פְּנֵי אָבִי,

אִמִּי כְּמוֹ נָמַסָּה אֵלָיו,

פָּנֶיהָ מוּצַלִּים.

אָחִי, שׁוֹקֵד עַל תְּעָלוֹת חֲפִיר

סְבִיב טִירָתֵנוּ

מַרְצִין פָּנִים

לְחָיֵי הַתַּפּוּחִים שֶׁלּוֹ נוֹשְׁקוֹת לַשֶּׁמֶשׁ.

סִסְמָה שֶׁל פֶּלֶא

מְהַדְהֶדֶת עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ

בְּפִי מֶלֶךְ הַחוֹף, אִישׁ הַשָּׁעָה

כְּתֵפוֹ מְנַטֶּפֶת תֵּבַת אוֹצָר.

אֹשֶׁר נִשָּׂא עַל מַקֵּל

הוּא דּוֹלֶה מִתּוֹכָהּ

דְּבִיקִים וּמְאֻשָּׁרִים אֲנַחְנוּ

אוֹצְרִים מַקְלוֹת, צְדָפִים, שִׁבְרֵי זְכוּכִית מְעֻגָּלִים

אֶל הַטִּירָה

עַד גּוֹאִים הַגַּלִּים עַל גְּדוֹת הַחֲפִיר,

לוֹחֲכִים חוֹמוֹת וְכַפּוֹת, יָדַיִם וּפְּלַסְטִיק

בְּקֶצֶף שִׂפְתֵיהֶם.

נְסוֹגִים לְאִטֵּנוּ,

נִפְרָדִים מִשְּׁיָרֵי חוֹל וְזֶפֶת.

דִּגְדּוּג הַמִּבְרֶשֶׁת שֶׁעַל הַגַּלְגֶּלֶת

עוֹד אָצוּר בְּכַפּוֹת רַגְלַי, עִם אַדְוַת רֵיחַ נֵפְט.

וְהַשָּׁמַיִם הוֹלְכִים וְצָרִים, בֵּין גַּגּוֹת הַבָּתִּים

בְּמוֹרַד רְחוֹב גּוֹרְדּוֹן, בְּאַחַר צָהֳרַיִם רַךְ.

כָּל הַבְּקָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יִפָּתְחוּ רָחָב כָּל כָּךְ

כְּמוֹ אֹפֶק שַׁבַּתִּי עַל שְׂפַת יַמָּהּ שֶׁל יַלְדוּתִי.