נורית פרי

לבתי 

                                      

תִּרְאִי אוֹתָנוּ

עִם אוֹתוֹ מַבָּט בָּעֵינַיִם.

אֶת שֶׁאַתְּ לוֹמֶדֶת עַכְשָׁו

כְּבָר הֵבַנְתִּי מִזְּמַן

אֲבָל עָלַי לְשַׁנֵּן

אֶת שֶׁאַתְּ נוֹלַדְתְּ יוֹדַעַת.

שְׁתֵּינוּ מְגַשְּׁשׁוֹת בֵּין הַתּוֹבָנוֹת

כִּבְיַעַר עָבוֹת

נִצְמָדוֹת מִדֵּי פַּעַם אֶל גֶּזַע רָחָב

מְסָרְבוֹת לְהַרְפּוֹת.

אַתְּ מוֹלִיכָה אוֹתִי בְּנִבְכֵי חָכְמַת הֶעָתִיד

אֲנִי תּוֹמֶכֶת בְּיָדֵךְ בֵּין חֲלוֹמוֹת הֶעָבָר

ואוֹתוֹ מַבָּט

מִשְׁתּוֹמֵם וְשׁוֹאֵל

בְּעֵינֵינוּ

 

שיר בין דורי זה, בין אם לבתה הצעירה, אינו עונה להגדרה המובהקת של  "פער דורות", ואין בו את המתח ביחסיהם, ואת חשבון הנפש, המוכר בעיקר בשירי הדור הצעיר ה"מתחשבן" עם הוריו.  לעומתם, שיר זה נכתב מזווית המבט של האם, ויש בו  אהבה לבת ואופטימיות רבה, הניכרים בייחוד בשורות הפתיחה והסגירה של השיר,  המצביעות על המשותף ביניהן. וגם כאשר השיר מתאר את ההבדלים, הוא מצביע דווקא על מעלתם וייחודם. המשותף ניכר בתכונות אופי: האופי הסקרן, ואף המשתומם ושואל – קרי יש בשתיהן מידה של תום ואף תמימות, תכונות הניכרות באותו סוג מבט בעיניים, ושתיהן "מְגַשְּׁשׁוֹת בֵּין הַתּוֹבָנוֹת כִּבְיַעַר עָבוֹת/נִצְמָדוֹת מִדֵּי פַּעַם אֶל גֶּזַע רָחָב/מְסָרְבוֹת לְהַרְפּוֹת".

מכאן עובר השיר לתובנותיה של האם, היודעת שיש לה ידע נצבר שבתה טרם רכשה. אך מול יתרונה זה עליה להתאמץ ללמוד את הדברים החדשים שעבור בתה הם מובנים מאליהם, מאחר שקל לה ללקוט וללמוד, בעוד שהאם צריכה לשנן אותם כדי להפנימם ולהבינם. בכך נראה שהדוברת מרמזת על הקלות בה הדור הצעיר מסגל לעצמו את הטכנולוגיות המתקדמות, בעיקר בתחום המחשבים, שהדור המבוגר מתקשה לתפוש ולהשתמש בו בקלות, שכן בדרך כלל בגיל מבוגר מאבדים בני האדם  את זריזות המחשבה והיכולת לקלוט תחומים זרים, מורכבים וחדשניים. ונראה שלכך כוונתה בפנייתה אל בתה: "אַתְּ נוֹלַדְתְּ יוֹדַעַת".

לצד זאת נרמזות בשיר משמעויות אפשריות נוספות באשר לידע עמו נולדת הבת. האחת: נשענת על האפשרות שפותחת בפנינו האבולוציה הדרוויניסטית, לפיה הילדים של ימינו נולדים עם יכולות מפותחות יותר מאשר הוריהם. שדברים שלמדו  הדורות הקודמים עוברים בתורשה והופכים כעת לחלק בלתי נפרד מידע הנטמע בגנים.

האפשרות השניה, רוחנית משהו, עשויה אולי לרמז על האגדה הקבלית, לפיה לתינוק ברחם אמו יש ידע שרכש ממלאך המלמד אותו הכל, אבל גם גורם לו לשכוח אותו בטרם לידתו, ובאורח כלשהו הבת לא שכחה.

ועל בסיס הדמיון והשוני ביניהן – מסכמת הדוברת את דבריה – הבת מלמדת או מסייעת לאמה לרכוש את חכמת העתיד, שהבת רוכשת בקלות, והאם מסייעת לבתה להכיר את העבר. אך מפתיע כאן היפוך המושגים "חלומות העבר" ו"חכמת העתיד", והרי אנו אמורים לחלום ולקוות אל מה שיהיה בעתיד, אל חוכמה שעדיין איננה מצויה בהווה, ואילו חלומות העבר הן בעצם החכמה והניסיון שכבר רכשנו בעבר ואותם אנחנו אמורים להנחיל לילדינו.

הריון                    

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה מִשְׂתָּרְעוֹת

בֵּין הַבֶּטֶן שֶׁלִּי

לְשֶׁלָׂךְ

וְרַק הָעֶרְכָּה לִבְדִיקָה עַצְמִית

מַרְאָה עַכְשָׁו שְׁנֵי פַּסִים אֲדֻמִּים

מֻחְלָטִים

בִּמְקוֹם טַבַּעַת מֵימִית כְּחֻלָּה.

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s