לאה זהבי

פָּנִים סְמוּיוֹת- סַנְט אַנְטוֹן כְּמָשָׁל

אילו היה בסנט אנטון מוזיאון על המחתרת האוסטרית, או על תולדות היהודים, הייתי משנסת רגליי ואצה לבדוק בציציותיו. אבל בכפר הפורח והמכופתר שהוכתר בתואר: אתר-הסקי-מלא-החיים-ביותר-באירופה, יש רק מוזיאון סקי. וכיוון שאני נהנית לגלוש רק במדרונות העברית, לא עלה בדעתי לבקר בו. כאב גב פתאומי השאירני בצימר, ובן זוגי שיצא לתור את האזור לבדו, חזר עם חדשה מרעישה:  מחוץ למוזיאון השוכן בבית עץ מפואר עומדת אנדרטה לזכר גומפרץ אחד שנהרג ע"י הנאצים. הייתכן כי אותו אדם הוא צדיק העיירה? האם נאבק במשטר האופל ושילם בחייו?

שעות ספורות לפני עזיבתנו, סובבנו את הכפר במסלול שופע צמחים ומפלים, שבסופו הגענו לַמוזיאון המוקף פארק קטן שכמו נגזר ממגזין אדריכלות יוקרתי. במקרה נערכה שם חתונה: החתן והכלה ישבו במרכז המדשאה, בחור תמיר סלסל שיר אהבה באנגלית, וקומץ האורחים הפריחו בועות סבון. במרחק מטרים בודדים ניצבה אבן גרניט אפורה ועליה הפרטים הבאים:

1995- (שנת ההקמה), תבליט דיוקנו של גומפרץ והכתובת –

הפיץ את שם סנט אנטון בעולם/קורבן הנציונאל סוציאליזם/ וטירופו הגזעני.

אם כבר הגענו עד לפתח, לא ניכנס? הצצנו ונפגענו. וטוב שכך. אלמלא כן, היינו כמי שלא ביקרו באמת במקום הזה.

למדנו חיש שגומפרץ לא היה ממתנגדי המשטר הנאצי, וגם לא הסתיר יהודים. הוא נולד ב- 1875 למשפחה יהודית-וינאית עשירה ומכובדת, ובצעירותו התנצר. עבד כמהנדס רכבות בעירק, ואחרי שנדבק במלריה, השתקע בעצת רופאיו בסנט אנטון שנתפרסמה (כזכור) באווירה הצח. במאמר שמצאתי בהמשך (באינטרנט) קראתי בין השאר: גומפרץ הוא שיזם ודחף את התפתחות המקום מכפר עלוב לעיירת סקי ידועה.[1] אחרי גירושיו מאשתו הראשונה, התחתן עם אוסטרית שהביאה עימה את בנה בן השלוש שלימים הצטרף לשורות ההיטלריוּגֶנְד, שירת כטייס בלופטוואפה ונהרג. בנם המשותף היה לקצין אס.אס שהתאבד בתום המלחמה.

האנס שניידר שותפו האגדי (הלא יהודי) של גומפרץ לעסקי הסקי, הקדים וברח עם כמה חברים לאמריקה. גומפרץ נשאר, מתוך אמונה שתהילתו, קשריו וכן אשתו ובניו הארים יגנו עליו. אך הוא נספה, וככתוב באותו מאמר, גורלו האומלל הושתק, או נשכח כמעט לחלוטין, עד שב-1987 נכתב עליו ספר. או אז נזכרו בו פרנסי העיירה…'קיר' במוזיאון הוקדש לפועלו הרב, והוקמה האנדרטה לזכרו.[2]

בספר הסוקר את התפתחות סנט אנטון נטען כי שתיקת תושבי המקום לגבי מלחמת העולם השנייה היא כמעט ערך מקודש. שתיקה הקשורה כנראה בשמועות על רכבת שהגיעה לשם עמוסה בזהב ששדדו הנאצים מקורבנותיהם היהודים… קיימות כמה גרסאות לסיפור האוצר המסתורי, וייתכן שלכמה משפחות מקומיות יש סיבה טובה למלא את פיהם מים.[3]

כך או כך כל המידע הזה אינו מוגש למבקרי המוזיאון. מוצגים בו תצלום של גומפרץ, הסבר קצר על פועלו, הערה על מוצאו היהודי, מותו במחנה ריכוז ותמונות בניו. בחדרון נפרד מוקרן ללא הפסקה סרט על נפלאות הגלישה האלפינית בהשתתפות לני ריפשטנאל חביבת הפיהרר. לא יער עד, לא חיות טרף, לא שבטים קאניבלים. לב ליבה של אירופה. בכל פינה תחת השמיים צא ולמד את התהום בין הנגלה והנסתר.

[1] . ראה כתבתו של דורון איטלסון "גורלו של רודי גומפרץ"  באתר של 'מסע אחר' וגם בקישור : http://www.skipass.co.il/Page_Lavan_Article.cfm?Article_ID=117

[2] . כנ"ל

[3] . מחברת הספר היא ז'קלין מק'גיבון הסקוטית. ראה הקישור לעיל.