לאה זהבי (14)

הַפְלָגָה

עֲדַיִן כָּאן

מְחַזֶּרֶת עַל פִּתְחֵי הָאֶתְמוֹל

לִלְכֹּד פְּתוֹתֵי זִכָּרוֹן

בָּעִיר שֶׁהָיְתָה לִי נַעַל בַּיִת
נְמַל אֵם לְהַפְלִיג אֵלַי

וְהָלְאָה

הַיָּם אוֹתוֹ יָם

הַכַּרְמֶל אוֹתוֹ כַּרְמֶל

וַאֲנִי גִּלְגּוּל אוֹתוֹ גַּרְעִין
שֶׁמִּתְקַשֶּׁה לְהָכִיל

אֶת צִי הָאֲנִיִּים

שֶׁנִּתְפַּלְּגוּ

מִמֶּנּוּ

עַל תְּכוֹל הַמִּפְרָץ סִירַת מִפְרָשׂ

מְצִיאוּת נִגְלֵית  – וְהַנִּסְתֶּרֶת

כַּמָּה מַדְרֵגוֹת צָרִיךְ לַעֲלוֹת

אוֹ לָרֶדֶת לִקְרָאתָהּ

לָרֹב דַּי בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ

מִן הַיָּם הַחִיצוֹן אֶל הַפְּנִימִי

גַּלֵּי גַּלִּים שֶׁל קוֹלוֹת וּמַרְאוֹת
דַּי בְּעַיִן עֲצוּמָה

לַהֲקִיצָם

לַיְלָה – נִדְלָקִים הָאוֹרוֹת

הָאֳנִיָּה צוֹפֶרֶת וְעַל הַסִּפּוּן

אַבִי וַאֲנִי (בַּת הֶחָמֵשׁ)

צוֹפִים בְּנִצְנוּץ הַהַר

הַמַּפְלִיג מֵאִתָּנוּ

וְהָלְאָה

הוֹ יָם הַנִּגְלֶה כַּמָּה נִסְתָּרוֹת

עַל שְׂפָתְךָ