יעל זילבר כהן

דפנה בגן הציבורי בשיינקין

יָדֶיהָ מְרַשְׁרְשׁוֹת

וְרַגְלֶיהָ מַעֲמִיקוֹת אֲחִיזָתָן.

זוּגוֹת עֲגוּרִים, עוֹפוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁל אַפּוֹלוֹ

צוֹרְחִים מֵעַל רֹאשָׁהּ

בִּמְעוֹפָם דָּרוֹמָה.

נַעַר נוֹשֵׁק לְנַעֲרָה עַל סַפְסָל

בְּחָסוּת עַלְוָתָהּ.

מִן הַפָּאבּ הַסָּמוּךְ

מְגִיחִים אֶל הַגַּן

קְצִינִים

מְנַצְּחֵי קְרָבוֹת,

רָצֵי מָרָתוֹן

מְשׁוֹרְרִים,

אָמָּנִים רוֹדְפֵי כָּבוֹד

לַחְמֹד אֶת עֲנָפֶיהָ

שֶׁצָּמְחוּ מֵעֶרְוָתָהּ,

לְעַטֵּר בָּהֶם רֹאשָׁם

לִקְרַאת מִשְׁגָּל מִצְטַיֵּן

עִם נָשִׁים בְּלִי פָּנִים.

יִקְּחוּ כַּמָּה שֶׁיִּקְּחוּ!

תַּחַת כָּל עָנָף שֶׁהוּסַר

יָצוּץ יָפֶה מִמֶּנּוּ.

שֶׁיְנְקִין 20, חֶדֶר לְהַשְׂכָּרָה בֶּחָצֵר,

דַּפְנָה הַבְּתוּלָה לֹא גָּרָה כָּאן יוֹתֵר

וְלֹא תַּחְזֹר.

טֶבַע אַחֵר בָּהּ נֵעוֹר.

גילוי

אֵיךְ לֹא הִבְחַנְתִּי בְּכָךְ

שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁן סוֹרֶרֶת

בַּלֶּסֶת הַתַּחְתּוֹנָה.

אֵיךְ לוֹמַר,

בְּנִגּוּד לִכְלָלֵי הַטֶּקֶס,

חוֹרֶגֶת מִשּׁוּרַת הַחַיָּלוֹת

הַנִּצָּבוֹת בְּחָזִית אַחַת.

אֲפִלּוּ אִם תָּעִירוּ אוֹתִי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה

אוּכַל לְדַקְלֵם בְּעַל פֶּה אֶת אַפּוֹ,

מִצְחוֹ, קָרַחְתּוֹ וְהַדֶּשֶׁא סָבִיב לָהּ.

אֶת שְׂפָתָיו, אֶת הָעוֹר הַמְּחֻסְפָּס שֶׁל פְּנִים כַּף יָדוֹ

וְעִגּוּלֵי הַשֶּמֶשׁ עַל גַּבָּהּ.

אֶת עוֹר פָּנָיו הַצּוֹנֵחַ

אֶת עֵינָיו הַתְּכֻלּוֹת בַּאֲפִיקֵיהֶן הַצָּרִים.

מִי אֲנִי בִּכְלָל, שֶׁלֹּא אַשְׁלִים עִם זִקְנָה.

אֲבָל פִּתְאוֹם, הַיּוֹם, הַשֵּׁן הַזֹּאת…

הָיִיתִי רוֹצָה

שֶׁתְּיַשֵּׁר קַו עִם כָּל הַשְּׁאָר

אוֹ שֶׁתֵּעָקֵר מִשֹּׁרֶשׁ.

אוּלַי זוֹ הַשֵּׁן שֶׁנָּשְׁכָה אוֹתִי

בִּזְמַן שֶׁנִּלְכַּדְתִּי

וְלֹא כָּאַב לִי אָז

כִּי הָיִיתִי מְגֻלְגֶּלֶת בִּדְבַשׁ.

קופאית מירי

מִירִי קוּפָּאִית

הֲלֹא הִיא

מָרוּ* מִגּוֹנְדָר

סוֹרֶקֶת בְּעֵינֵי אַיָּלָה

סְחוֹרוֹת מַפְלִיגוֹת עַל נְהַר הַפְּלַסְטִיק.

צַוַּאר הַבַּרְבּוּר הַשָּׁחוֹר שֶׁלָּהּ

מְעֻטָּר חֲרוּזֵי צִפּוֹרִים מְתוּקוֹת

נָע מִצַּד לְצַד

כְּמוֹ כַּנְפֵי יָדֶיהָ

מָרוּ, מָרוּ,

אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ

בְּבוֹאִי

אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ

בְּצֵאתִי

אֲנִי רוֹצָה לַחְלֹק אֶת הַדְּבַשׁ

עִם אִמֵּךְ וְאָבִיךְ

שֶׁהֵיטִיבוּ כָּל כָּךְ

לִבְחֹר לָךְ שֵׁם

וְנִלְקַח מִמֵּךְ.

* "דבש" באמהרית.

מחשבה אחת על “יעל זילבר כהן

  1. אוהבת מאד את השירים שנמסכים בהם יחדיו המר והמתוק, הצעירות והזקנה. הטבע רב האון של הדפנה עם בתוליה האבודים של דפנה שהפכה לזונה בשיר הראשון. השן הסוררת ונשיכתה עם הומור ההשלמה וזכרון הדבש בשיר השני. מירי-מרו שדבשה ויופיה לא הועמו למרות נהר הפלסטיק וגזילת שמה. תודה ליעל המשוררת ולעורכים, נעמה ושמעון.

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s