יעל זילבר כהן

להסתכל לשלהי החיים בעיניים:

ניסוח לב פתוח, יעל זילבר כהן, פרדס, 2015 בעריכת עינת יקיר.

בשפה עדינה וישירה מתארת יעל זילבר כהן את המהמורות שבהן נתקלים חייה ואת הדרכים שהיא נוקטת על מנת לעבור אותן. לא לחינם נקרא הספר "ניסוח לב פתוח" שכן על משקל "ניתוח לב פתוח" אנחנו מוצאים בו פתיחות הלב וחשיפה.

 לדוגמא, שיר קצרצר, ארספואטי:

תועלת

אחרי שנטש אותי

אמר לי-

השתלם לך.

תראי כמה שירים

מדמם הפצע.

השיר הזה מכיל בתוכו אהבה, נטישה ופצע שנגרם כתוצאה ממנה, וכתיבת שירים שהיא תולדה של הפצע אבל גם הריפוי שלו. "השתלם לך" הוא תיאור המאזן הסופי שמחבר בין הסיבה – לתוצאה- השירים והוא גם רמז למאזן הכללי בספר, שבו נכתבים שירים מכאב. והמשוררת כותבת שירים שמתארים את דרך כתיבתו של השיר ("אני בעד ניסוח לב פתוח/ בזהירות הדרושה) שהיא דרך כאב, זהירה, משתדלת לדייק, מתארת אנקדוטות בחיים בצורה פשוטה ולא מתיפייפת, הן אם מדובר באהבה נכזבת, או פנטזיונית  ("קוצי הורד שאקטוף/ידקרו אצבעו/ויגירו טיפות דם/לחתום בהן / את השירים שיכתוב למעני" – אהובת המשורר), והן אם מצבי חיים כמו הקופאית מירי (השיר הופיע בנתיבים, גיליון מס. 8 והנה הלינק יעל זילבר כהן: ( והן אם החיים בפייסבוק, שבו מתוארת בלגלוג (ובשפה "סלנגית" ועברית משובשת) החשיפה הלא הגיונית של חברי הפייסבוק:

"כנסו כנסו

ס'תכלו ס'תכלו

אני על החוף

בחזה מתפרץ

אלה הנעליים המגניבות שלי

מחובקת עם הסופר

עם המשורר, הצייר, הזמר

,,,

הילדים שלי,

אבא שלהם,

הנכדים שלי

הציורים שלי

אני והאייפל

אני והביג בן

פליז לייק מי

…  "

בצד השירים האלה ישנם גם שירים צורבים, חושפים וחשופים, אך נעדרים לחלוטין רחמים עצמיים מכל סוג, כמו:

אודיסאה

הצלקות על שדי הימני

המופחת

נראות כמו מפה של

ישוב קטן וזנוח

בדרום

ובשובי הביתה

החתול מצמיד ראשו

דוקא על שדי הימני

ושנינו צוללים

לתוך גרגור.

לא לחינם נקרא השיר אודיסיאה שכן יש בו ארמז לאמזונות הכורתות לעצמן שד ימין כדי שלא יפריע לירות בחץ וקשת.  יש משהו מנחם, לאחר התאורים הפלסטיים הקשים,  בחתימת השיר  בתאור החתול ובגרגור השלווה שלו שלתוכו הדוברת שוקעת יחד איתו.

גם השיר האמיץ הבא, אשר מתאר חוויות שכל אשה חוותה, בלי כחל וסרק יש חשיפה נעדרת רחמים עצמיים:

בושה

אצבעות הלטקס

נוברות בין ירכי הותיקות.

ג-מר-נו!!

כמו ילדה רועדת במגלשה

אני מחליקה

עירומה

על אחורי

רגלי נוגעות

ברצפה הקרה.

מהדקת תחתונים

מכסה בעליונים

ומדדה הביתה.

שם השיר, "בושה" מצביע על המקום שבו אשה מבוגרת, (בעלת ירכיים ותיקות) הופכת להיות ילדה קטנה ומבויישת. הרופא אשר אומר לה: "גמרנו" לאחר בדיקה חושפנית ולא נעימה עם כפפות לטקס אשר הופכות את הבדיקה לא-פרסונלית, מקטין אותה באמירה הזאת, משל היתה ילדה קטנה שמנחמים אותה לאחר חוויה שבה היא נדרשת לאורך רוח. "גמרנו"

ומייד הדוברת הופכת להיות כזאת. כמו ילדה היא מחליקה מכסא הגניקולוג, ומזכירה באקט הזה החלקה על מגלשה, ערומה – (אולי כבר רמז לינקות, לתינוקות, לחוסר אונים) ואז היא חוזרת לעצמה, על ידי ההתלבשות. השימוש ב"תחתונים" וב"עליונים" הגם אם המושררת לא התכוונה לו רומז לסיפור בריאת האדם (המלאכים העליונים ובריאת התחתונים.) כשהחזרה לעצמה הוא בסדר הזה: קודם תחתונים ואז עלייה במדרגה אל העליונים.

שיר נוסף שמביט במציאות בעיניים:

נפלא.

  "שלוה, כלבת הנחיה שלי

מרחיקה אותי

מהמדרונות החלקלקים

של התשוקה

…"

השיר מתאר את הבגרות ואת השאיפה לדרך הישרה, ללא הסערות שמאפיינות את הצעירים:

"אני לוחשת לה

דברים מסוננים

לא מסוכנים…"

מחשבה אחת על “יעל זילבר כהן

  1. תודה לקריאה היפה שהבליטה את הפן הנשיי בספר. ותודה למשוררת יעל. ממליצה מאד על קריאת הספר כולו.

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s