חגית בת אליעזר

בִּקּוּר בַּיִת

לֹא מְעֻצֶּבֶת

לֹא מְחֻטֶבֶת

כָּכָה

מְמַלֵּאת אֶת מִטַּת הַיָּחִיד שֶׁלְּךָ

וּלְךָ אֵין בָּהּ מָקוֹם

אֶלָּא עָלַי

בְּמֵיטָבו 

גֶּבֶר בַּשְּׁלַבִּים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַחִזּוּר

הוּא הַדָּבָר הַנִּפְלָא וְהַקָּסוּם בָּעוֹלָם

וְהַקָּרוֹב בְּיוֹתֵר לְהִתְגַּלּוּת אֶלוֹהִית

אֲבָל אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה

לֹא לוֹקַחַת אֶת הַחָמֶר הַמְּשֻׁבָּח הַזֶּה לָרֵאוֹת

מַשְׁאִירָה אוֹתוֹ בַּחֲלַל הַפֶּה

שֶׁלּוֹבֵש צוּרַת חִיּוּךְ מְשֻׁעֲשָׁע

חֲלוֹם

בְּלֵיל הַקָּיִץ הַזֶּה
הַהוֹמְלֵסִים נוֹלָדִים מֵחָדָשּ
הֵם נוֹטְשִׁים אֶת תְּנוּחַת הָעֻבָּר
וְנִמְתָחִים לְרֹחַב מִּדְרָכָה

אַנְשֵׁי הָעִיר לְלֹא הַפְסָקָה
מְכַבְּדִים אֶת נֹעַם שְׁנָתָם
שׁוֹמְרִים עַל שְׁלֵמוּת אֵיבָרֵיהֶם
וּמְרַחֲפִים מֵעֲלֵיהֶם אֶל בּוֹא הַשַּׁחַר