דידו (ש. דידובסקי)

בלילות תמוהים  

בְּלֵילוֹת תְּמוּהִים
שֶׁל נְסִיעוֹת
לְלֹא סִבָּה
אוֹ יַעַד אֲמִתִּי
רָצִיתִי לִהְיוֹת
בִּמְקוֹמוֹת
שֶׁלֹּא נוֹצְרוּ עֲדַיִן עֲבוּרִי.
הָיִיתִי פְּרִי בֹּסֶר
יָפֶה וְלֹא טָעִים
הָיוּ לֵילוֹת פְּרוּעִים,
בָּתִים זָרִים
שְׂפָתַיִים יְבֵשׁוֹת
סִיגַרְיוֹת בּוֹעֲרוֹת
עֵינַיִם צוֹפִיּוֹת,
לֵילוֹת שֶׁהִסְתַּיְמוּ
בְּאַכְזָבָה כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.
הָיִיתִי פְּרִי בֹּסֶר
יָפֶה וְלֹא טָעִים
הָיָה קֹשִׁי בַּדְּרָכִים
לֵילוֹת בְּרוּכֵי יָרֵחַ
כִּסּוּ אוֹתָנוּ עַרְפִּילִים
בְּקָרִים חָשְׂפוּ קְלִפָּה
שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁתַּחְתֶּיהָ פְּרִי
וּבַלֵילֹות נָסַעְנוּ, מְחַפְּשִׂים סִבָּה.
הָיִינוּ בֹּסֶר.
חָשַׁבְנוּ שֶׁהַרְבֵּה שְׁבָרִים
יִהְיוּ שָׁלֵם אֶחָד נָדִיר,
שֶׁיוֹם אֶחָד נִרְאֶה
עָתִיד אַחֵר,
בָּהִיר.