דורית ג'אן

נילי מונטנה – גירסה ב'

אֶתְמוֹל כְּשֶׁעָמַדְתִּי בְּחַלּוֹן הַמִּטְבָּח

וְהִשְׁקַפְתִּי עַל הַטֶּלֶפוֹן הַצִּבּוּרִי,

שֶׁהָפַךְ נַחֲלָתָם שֶׁל זָרִים,

נִזְכַּרְתִּי בְּנִילִי מוֹנְטָנָה,

הַמְּשֻׁגַּעַת שֶׁל הַשְּׁכוּנָה.

.

לְפֶתַע בִּצְבְּצָה בִּי הַהֲבָנָה

שֶׁאֶת הָאֹמֶץ לִכְתֹּב וּלְפַרְסֵם אֶת שִׁירַי

וְלֹא לְהִתְבַּיֵּשׁ לְהֵחָשֵׂף

קִבַּלְתִּי דַּוְקָא מִמְּשֻׁגַּעַת

שֶׁהָיְתָה לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּפִי אַנְשֵׁי הַשְּׁכוּנָה.

.

תָּמִיד כְּשֶׁנִּילִי מוֹנְטָנָה חָטְפָה הֶתְקֵף שִׁגָּעוֹן,

הָיְתָה יוֹצֵאת מִבֵּיתָהּ אֶל הָרְחוֹב,

פּוֹתַחַת מַחְבֶּרֶת בְּלוּיָה, וּמַתְחִילָה

לִקְרֹא מִמֶּנָּה בְּקוֹל רָם

שִׁירָה

.

הִיא דִּקְלְמָה יָפֶה

הַמְּטֹרֶפֶת הַזֹּאת.

בְּעִקָּר אֶת שִׁירָתָהּ שֶׁל רָחֵל

וְסִילְבִיָּה פְּלַאת.

אֶת אֶמִילִי דִּיקִינְסוֹן הִיא לֹא חִבְּבָה

.

לְעִתִּים הָיְתָה מִתְפַּשֶּׁטֶת עֵירֹמָה

אִלְּצָה אוֹתִי לָצֵאת מִבֵּיתִי

וּלְכַסּוֹתָהּ בְּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ,

תּוֹךְ שֶׁהִיא חוֹבֶטֶת בִּי

וּמְקַלֶּלֶת אֶת אָבִי וְאִמִּי

.

נִילִי מוֹנְטָנָה נֶעֶלְמָה לִפְנֵי כִּשְׁנָתַיִם

אֵינִי יוֹדַעַת לְאָן.

שְׁמוּעוֹת מְסַפְּרוֹת שֶׁאֻשְׁפְּזָה

בְּמוֹסָד פְּסִיכִיאַטְרִי, אוֹ שֶׁמֵּתָה.

אֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל.

.

מִיָּד אַחֲרֵי שֶׁנֶּעֶלְמָה הִתְחַלְתִּי לִכְתֹּב,

לֹא הִתְבַּיַּשְׁתִּי לַחֲשֹׁף.

הָיִיתִי צְרִיכָה לְמַלֵּא

אֶת הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁנּוֹצַר,

אֶת הֶחָלָל שֶׁנִּפְעַר

עִם הֵעָלְמוּתָהּ

.

נִילִי מוֹנְטָנָה הַמְּשֻׁגַּעַת אֵינֶנָּהּ.

אֲנִי כָּאן, וְכוֹתֶבֶת

אוּלַי גַּם בִּשְׁמָהּ וּבִזְכוּתָהּ –

אֵינִי יוֹדַעַת.

אוּלַי.