דוד ברבי (14)

בֵּית אָבִי

בִּתְרִיסֵי הַזִּכָּרוֹן

דֶּרֶךְ סִדְקֵי

טַבְּעוֹת הַטִּיחַ

הַמְצֻיָּר

חוֹלֵם אִתּוֹ עַל

עֵץ הַגַּעְגּוּעַ

יוֹדֵעַ שֶׁיָּמָיו יִהְיוּ

כִּימֵי אִמִּי

עַל הָאֲדָמָה.

לֹא הִתִּירוּ

וְאוֹתִי לֹא הִתִּירוּ לְנַתֵּחַ

לֹא לַעֲלוֹת עַל מִזְבֵּחַ

וְלֹא לַהֲפֹךְ אוֹתִי לְקָרְבְּן

הָעֲקֵדָה.

וְכָךְ נַעְתִּי בֵּין צִבְעוֹנִיּוּת

הַמִּטְבָּח לִשְׂמָלוֹת שְׁזוּרוֹת

דַּנְטֵל וְרִקְמָה.

רִקּוּד מִתְנַפְנֵף בְּקֶצֶב

פְּעִימוֹת לֵב.

תְּנוּעוֹת יָדָיִם

בְּקֶצֶב שְׂפָתַיִם

וְסִפּוּרִים שֶׁל סַבְתָּא,

"כָּאן יָא מָא כָּאן חִכָּאיַת אַ-שֻּׂלְּטָן"

"אִמָּא תַּסְבִּירִי", אֲנִי מְבַקֵּשׁ,

וּבֵין בִּשּׁוּל לַאֲפִיָּה עָנְתָה:

"הָיֹה הָיָה סִפּוּר עַל מֶלֶךְ".

כָּךְ, בְּחִלּוּפֵי מִלִּים פְּשׁוּטוֹת,

יָרַדְתִּי לְעֹמֶק שָׁרָשַׁי

מְטַיֵּל בַּמָּבוֹךְ הַמְפֻתָּל

אוֹסֵף בְּתוֹכִי כָּל בְּדָל