גיליון 15

יולי אוגוסט

דבר העורכים

 

עם פרסומו של גיליון מספר 15 "סוגר" כתב העת "נתיבים" ארבע שנים להיווסדו. עבורנו זו גם עת "לעשות חושבים", ולהיערך לקראת שינויים ושיפורים באופן הגשתו ועיצובו של כתב העת, ובייחוד נגישותו לקוראים. צעדים אלה מתוכננים להתבצע החל מהגיליון הבא.

אולם בינתיים, בשל קשיים טכניים שמציבים בפנינו שינויים תכופים ב"דומֵין", אנו נאלצים לצמצם את מספר המדורים ותת-המדורים בגיליון. מדור אחד מוקדש לשירי כל המשוררים, מדור שני לכל הסיפורים, מדור שלישי – ל-3 רצנזיות ומאמר ומדור רביעי – לאמנות ויזואלית.

נושא הגיליון הציב, להבנתנו, אתגר לא פשוט בפני הכותבים. הכתיבה על אובססיות והתמכרויות מחייבת גילוי וחשיפה עצמית, של היוצר על עצמו, הבנה פסיכולוגית, חדירה לנפש האדם, ויכולת להכנס לעורו של האחר. ואכן מרבית היוצרים – בעיקר המשוררים – כתבו על עצמם, מתוך מודעות לצד אובססיבי באופיים. בלטו בסוגה זו שיריו של תומר אופגנג, החודרים לעומקה של התופעה. שיריו המורכבים של שגיא אלנקווה, המשמשים (בין היתר) מראה, אולי מוקצנת, של המאמץ הבלתי נלאה, הסיזיפי, של משוררים (ואמנים בכלל, כדוגמת סמדר לומניץ, באמנותה הפלסטית, בגליון זה) לחדור דרך גופם אל נבכי נפשם ומצוקתם, ולהבינה "עד הסוף".

בתחום תיאור אובססיה של הזולת ראוי לציון סיפורו של יואב פז, הרווי בהומור, שעל גבול האבסורד, וכן שירה של תמי קויפמן, שנכתב מזווית ראיה של פסיכולוגית המטפלת בלקוח הסובל מהתופעה.

ראוי לציין כי אל שולחנה הווירטואלי של המערכת לא הגיעו כלל שירים שעסקו בהתמכרויות לסמים וחומרים משכרים.

מעט מאוד יצירות עסקו באובססיות שאינן פסיכולוגיות-אישיות. כך, אחד השירים, של אשר גל, עוסק באובססיות לאומיות-דתיות גזעניות.

עוד בולט בגיליון ההיקף הרחב יחסית של כתיבה פרשנית, בכלל זה רצנזיה מקיפה על שני ספרים: האחד, של דר' דן אלבו, על ספר פרוזה של אשר כנפו, והשני, של שמעון רוזנברג, על ספר שיריה של רונית בכר שחר, מאמר נוסף ומעמיק הוא של מנשה כהן, העוסק ב"ארבע הקוורטטים", של ט.ס. אליוט, ורצנזיה קצרה של מאיר גן אור, המנתחת שיר מתוך ספר שיריה של ברכה רוזנפלד.