ברכה רוזנפלד

ביתנו השני

א'

בְּחֹדֶשׁ אָב, עַל סַף הָרְתִיחָה

הִפְלַגְנוּ לַמּוֹלֶדֶת – הִגַּעְנוּ לַגָּלוּת

עָזַבְנוּ עִיר – הִגַּעְנוּ לִפְרוֹבִינְצְיָה

כָּל אוֹתוֹ הַקַּיִץ – צְחִיחוּת וְדִמְדּוּמִים

וּמַלְכּוֹדוֹת שֶׁל שִׁמָּמוֹן שָׁדוּף

הָאוֹר הָיָה מֻגְזָם

שְׁקוּפוֹת הָיוּ תַּחְבּוּלוֹתָיו

שֶׁמֶשׁ נַקְמָנִית הִתְנַהֲלָה בְּהָדָר שֶׁל זָרוּת

אֹבֶךְ חַמְסִינִי פָּרַח, גַּרְגְּרָיו

רִקְּדוּ חֲטוֹטְרוֹת עַל הַגַּגּוֹת

צְרִיפִים חָסְרֵי הַיֶּשַׁע –

תֵּבוֹת פְּקוּעוֹת עַל מַבּוּל שֶׁל חוֹלוֹת

גַּחְלִילִיוֹת הֵיטִיבוּ לְהַפְחִיד

וַאֲנָשִׁים – לְהָשִׁיב בִּתְנוּעָה מִזְרָחִית

סֶרֶט תּוּרְכִּי הִתְגּוֹלֵל בַּחוּצוֹת

מוּסִיקַת לַיְלָה חֲדוּרַת יִרְאָה בָּקְעָה

מִגְּרוֹנוֹת שֶׁל תַּנִּים

הַיָּרֵחַ הָיָה כָּסוּף מִתָּמִיד

סדרת שיריה של ברכה, עוסקים כולם באותו עניין – חווית ההגירה – קרי ה"עלייה" –  לארץ מאירופה, וספציפית מפולין, ההלם מהאקלים והתנאים הפיסיים וטראומה מה"אקלים" התרבותי שנתגלה לה כאן, ותיאור כאבי ונפתולי ההתערות בחברה הישראלית.  ראוי לציין כי הסדרה שהגיעה לכתב העת כוללת שבעה שירים, אך מאחר שאנו נוהגים לפרסם לכל היותר שלושה שירים לכל משורר, "הסתפקנו" בשלושה שירים שלדעתנו מייצגים, את השלבים השונים שעברו הדוברת ומשפחתה, כשהאחרון משמש סיכום מצב, תיאור ההווה, קבלתו, והשלמה הן עם השינוי שעברה הדוברת והן עם המציאות הישראלית הנוכחית ("העבר עבר שימוע ויצא בשלום"). שהרי גם ישראל השתנתה מאז עלתה הדוברת.

השיר הראשון מיטיב לתאר את "החלום ושברו"

"הפלגנו למולדת – הגענו לגלות

עזבנו עיר – הגענו לפרובינציה"

המולדת הרוחנית – ישראל – מתגלה כגלות.  שהרי המהגר בעל כורחו עובר למקום זר ולא מוכר. יתר על כן ייתכן שנרמזת בפתיחה הסתגרות – המוכרת בכל העולם, ראוי לציין – של מהגרים, בעיקר המבוגרים, המשמרים למשך תקופה ארוכה (לעתים כל ימי חייהם) את צורת החיים האחת ויחידה המוכרת להם בארץ מוצאם, כך שימרו גם העולים מפולין (כבני עדות נוספות) את דרך חייהם ה"גלותית"  המשיכו לדבר ביניהם פולנית, גרו זה ליד זה, והתפרנסו מאותם מקצועות שהכירו ועבדו בהם בפולין. על כן ראוי לשאול  אם אכן ישראל היא המולדת או למעשה – פולין.

כל השיר, כמו גם אחרים במחזור, רוויים בתיאורים מדויקים, מחד של "דיוקן" הארץ הזרה לרוח העולים. ועם הלשון המדויקת, המדווחת, יש בשיר, כמו גם אחרים במחזור,  ממד אבסורדי וצירופי לשון מלאי הומור:

"שמש נקמנית התנהלה בהדר של זרוּת…

…גרגריו ריקדו חטוטרות על הגגות"

ועם זאת התיאור הוא מרוחק, הן בזמן, מהארועים, והן מהמספרת, משל מדובר בדיווח אובייקטיבי של "היסטוריון" בן זמננו, צופה מהצד, גם אם בעל יכולת של צייר, ולעתים של צלם.

כך, במבט על מכלול השירים וודאי אחרי קריאת האחרון שבהם, נותר בקורא רושם של קריאת מעין מאמר ביקורת פובליציסטי, אמנם מוגש בלשון שירה, אך יש בו קור "אובייקטיבי". הדוברת עצמה, קרי המשוררת, כמו נמנעת מהבעת דעה אישית, שלא לדבר על הבעת רגשותיה. אך אין זו הדחקתן אלא הרחקתן המודעת, הרציונלית, הניכרת בסגנון ובלשון: בשיר נעשה בעיקר שימוש בגוף שלישי, למעט הבית הראשון – וגם בו זהו גוף ראשון רבים, ולא חלילה יחיד וכך דמותה של המשוררת עצמה נעדרת מן הסצנות, השיר אינו מספר "מה זה עשה לי". ממד זה כמעט נעדר גם בשיר השני, למרות שהוא עובר מהתיאור הכללי של השפעת הארץ ומראותיה הזרים והמוזרים, לתיאור עולמם המצומצם של הילדים ובני הנוער, עליהם היא נמנתה. הלשון נותרת גוף ראשון רבים, אף כשמדובר בחוויה כל כך אישית ופרטית כמו קיום יחסי מין, ואזכור "הפעם הראשונה". לא אהבה מתוארת כאן, ולא משהו שקרה למשוררת באופן אישי, אלא – "את החינוך המיני הראשון קבלנו מבנות לוט, את השני – בחולות".

וכך מתארים השירים הן קשיי הקליטה והן את הצער על נטישת ארץ המוצא, כשבמשך הזמן מטשטש הקשר וההזדהות עם תרבות ונוף ארץ המוצא. אך האם ההשלמה עם הארץ החדשה הייתה מלאה?  דומה שהציון שהמשוררת נותנת לישראל הוא בגדר "מספיק בקושי": אמנם "העבר עבר שימוע ויצא בשלום" אך האם מובטח עתיד טוב יותר או שמא מובטח לנו "עתיד חדש נמוג על כורכר החלום"? והרי מה ש"קבלנו" אלה הן מלחמות ש"עליהן כבר למדנו לסמוך". ואם כן אולי עדיפה "הגלות"?

ולבסוף ראוי לציין כי, לתחושתי, המשוררת מרמזת כי טראומת ההגירה, וחבלי הקליטה של יהודי פולין ואשכנז, אינה שונה או קלה ממה שחוו העולים מארצות המזרח. וזאת אף שאינה אומרת עליהם דבר. ייתכן שהיא מבקשת לרמוז שגם "אנו רשאים" לחוש ולזכור את תחושת העוול והקיפוח, בכלל זה היחס המתנשא של הצברים ושל הממסד בשנים הראשונות של המדינה כלפי העולים, שהמזרחיים מתקשים להניח מאחוריהם. הבחירה לעשות זאת, או להימנע מכך, היא בידינו, והיא שתשפיע על  עתידנו ואף על עתידה של הארץ.

ה'

מִגְרַשׁ הַמִּשְׂחָקִים הָיָה חֵרֵשׁ

בֵּית סֵפֶר – מֵפֵר אֱמוּנִים סִדְרָתִי

בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִיאָנוּ אֶל

חֹסֶר הָאוֹנִים

עַל הַמְּחַבְּרוֹת הַשְּׁתוּקוֹת נוֹלְדוּ

אוֹתִיּוֹת

הָיָה לַהֵן טֶנֶא מָלֵא תֵּרוּצִים

אֶת הַחִנּוּךְ הַמִּינִי הָרִאשׁוֹן קִבַּלְנוּ

מִבְּנוֹת לוֹט, אֶת הַשֵּׁנִי – בַּחוֹלוֹת

אֲחָדִים אִמְּצוּ לָהֶם גִּנּוּנִים בְּטַעַם אַהֲבָה

אַחֵרִים לָקוּ בְּשִׁכְחָה –

מַעֲשֶׂה פְּלִילִי

מוֹעֵד ב' לֹא הָיָה

ז'

מֵאָז – הֶעָבָר עָבַר שִׁמּוּעַ וְיָצָא

בְּשָׁלוֹם

הַשּׁוּעָלִים הָפְכוּ לַאֲרָיוֹת

הָאֲרָיוֹת – לְהִיסְטוֹרְיוֹנִים כּוֹתְבֵי

עָתִיד חָדָשׁ נָמוֹג

עַל כֻּרְכָּר הַחֲלוֹם

הָאוֹיְבִים נִשְׁאֲרוּ נֶאֱמָנִים לְעַצְּמָם

וְלַמִּלְחָמוֹת

עָלֵיהֶן

כְּבָר לָמַדְנוּ לִסְמֹךְ

2 מחשבות על “ברכה רוזנפלד

  1. יפים השירים על גלות המהגר. תאור קשייו נותן גם תמונה של קשיי הארץ ובעיותיה. תודה למשוררת ברכה ולעורכים שהוסיפו ממטעמי פרשנותם.

    Liked by 1 person

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s