אשר גל

   

גָ'נְגוֹ *

" מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר – בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ"

(משנה, מסכת ברכות פרק ט' משנה א')

גָ'נְגוֹ לֹא  סוֹלֵחַ גַּם כְּשֶׁאֱלֹהִים  שׁוֹכֵחַ.

הוֹלֵךְ סוֹבֵב בַּמַּעְגָּל

מְשַׁקְשֵׁק דָּרְבְּנוֹתָיו

מְכוֹנַת יְרִיָּה שִׁבְעָה קָנִים בְּיָדָיו

יוֹרֵק  אֵשׁ עוֹפֶרֶת  וְתִּימְרוֹת עָשָׁן.

אֵיזֶה גֶּבֶר, אֵיזֶה  שְׁרִירִים

יֵשׁ  לַיְּהוּדִי הַזֶּה הֶחָזָק !

מְקַפֵּץ  עַל הֶהָרִים מְדַלֵּג  עַל הַגְּבָעוֹת

בְּנַעַל מְסֻמֶּרֶת בְּרֶגֶל גַּסָּה.

כִּפָּה בְּגֹדֶל  שְׁנֵי שֶׁקֶל  יֵשׁ לוֹ בָּרֹאשׁ ,

גּוֹרֵר עַל אֲדָמָה  מְצֻלֶּקֶת

אֲרוֹן מֵתִים  בּוֹ שׁוֹכֶנֶת נְקָמָה.

כֵּן, שְׁמַעְתֶּם הֵיטֵב לֹא נֶחָמָה.

אַלְפֵי שְׁנוֹת מַאְפֵּלְיָה לוֹ בַּאֲרוֹן

שָׁם  מָצְאָה מְקוֹמָהּ

נִשְׁמַת עַמּוֹ הַדְּווּיָה.

וְעַתָּה עֵת לְהִכָּנֵס בַּגּוֹי

זְמַן חֶשְׁבּוֹן לְיִשְׁמָעֵאל וַעֲמָלֵק.

עֵת  נָקָם וְשִׁלֵּם .

בֶּהָמָן הָאֲגָגִי בְּמֶלֶךְ אֲרָם.

אֶת כֻּלָּם יִקְצֹר בְּחֶרְמֵשָׁיו

יַהַפְכֵם אֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה .

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו .

*גיבור של מערבון ספגטי (מערבון איטלקי בשנות השישים של המאה העשרים), הגורר ארון מתים ובו מכונת יריה.

השיר ג'נגו לועג לתפישה המשיחית היהודית הקיצונית בכלל, ולנוער הגבעות בפרט. אולם תובנה זו, אף שאינה מסתתרת מתחת לשכבות של סבטקסט, בכל זאת אינה נגלית מיד, בשורות הראשונות. ואכן יש יסוד של הפתעה בשיר, שפתיחתו אינה מעידה על המשכו. זו לקוחה מעולם הקולנוע של ילדותו של המשורר, שבו הגיבור, שהפך למיתוס קולנועי ולגיבור ילדותנו, כאשר בגיל צעיר ותמים, תחת זיכרון השואה והגלות, חיפשנו "גאולה" בדמותו של יהודי חדש, ישראלי-עברי אמיץ חסון וטהור, "יפה הבלורית והתואר", מי שבעת ובעונה אחת יש בו גם רוח רומנטית, ה"מְקַפֵּץ  עַל הֶהָרִים מְדַלֵּג  עַל הַגְּבָעוֹת".

אך כמה רחוקה כוונת המשורר מכוונת "שיר השירים"! לא האוהב העדין ממהר לקראת כלתו ומקפץ על ההרים, אלא "בְּנַעַל מְסֻמֶּרֶת בְּרֶגֶל גַּסָּה", כרגלו של קלגס כובש ורומס. ברגע זה חל היפוך מוחלט, המשורר חוצה ב"פליק פלאק" אומנותי את הקווים על מנת לבשר על כוונתו: הגיבור היהודי החזק היפה מתגלה כגיבור שאינו טהור ומוסרי, כשם שלמעשה גם ג'נגו הקולנועי אינו גיבור טהור, אלא איש שרירים, אכזר ואלים כמעט ללא גבול, החותר בכל מחיר ומעבר לכל מידה, כדי לנקום  עוול ואי צדק אישי שנעשה לו, אמיתי או מדומיין. ממש כשם שג'נגו הקולנועי כורת "ברית" (זמנית) עם כוחות רשע הרסניים, כך גם ג'נגו היהודי, מסמל את את היהדות הנוכחית, לא רוחנית. יהדות החומר, השרירים, הצבא והאלימות, יהדות נקמנית ואכזרית, תופסת את מקום יהדות הרוח והתורה: המקלע החבוי בארון מתים נשלף, והשיר מסיים ב"רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" ובכך גם מרמז על שני נביאי זעם ונקם פנאטיים וחסרי הרחמים: אליהו השוחט את נביאי הבעל, ואלישע תלמידו האחראי במשתמע למותם בידי דובים, של שני ילדים שקראו כנגדו "עלה קרח".

זהו שיר מחאה פוליטי מובהק, דמותו של ג'נגו משמשת את המשורר כדי לתאר את מי שהם בעיניו כוחות רשע יהודיים, הכובשים אדמה לא להם ומתעמרים בפלסטיני החלש, תוך שהם מעוותים את המציאות והופכים את היוצרות: בני נוער הגבעות ושולחיהם הישירים והעקיפים, הגלויים והסמויים, הם בעיני עצמם כוחות הצדק והנקם. ואילו הפלסטיני הוא חזות הרשע, הם "הגוי הקם עלינו לכלותנו", התגלמותו וגלגולו בן זמננו של המן האגגי, של עמלק ומלך ארם. ג'נגו היהודי" הוא הנוקם והמטהר את העם היהודי מטראומות העבר והעוול ההיסטורי הקדום, באמצעות הפיכת הפלסטיני בן זמננו ל"אֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה". היהודי החדש מאמץ לעצמו באופן מלאכותי את זהותו של הקורבן היהודי בן "אלפיים שנות", וכדי לטהר ולזכך את עצמו מטראומה זו הוא נוטל לעצמו את ה"משימה" של הקרבת הפלסטיני, המזוהה כאחראי לסבל היהודי בכל הדורות.

השיר אף מרמז כי יהדותם של הכובשים והמתעמרים היא סילוף של היהדות וזיוף כוונתה המקורית , שהם  נושאים לשוא "בשמו". וכי במה מסתכמת יהדותם? ב"כִּפָּה בְּגֹדֶל  שְׁנֵי שֶׁקֶל  יֵשׁ לוֹ בָּרֹאשׁ" ("בראש" אומר השיר  לא  "על הראש") כגודל הכיפה הזעירה, כך גם ערכה ה"כספי"/חומרי  והרוחני. זוהי יהדות קנאית, משיחית-פנטית המבקשת לשוב אל עבר רחוק, של הקמת מלכות ישראל וחידוש בית המקדש. אך האם זהו רצונו של אלוהים? חזרה אל תחילת השיר מגלה כי הוא כבר שכח, בשעה ש"ג'נגו" – זה היהודי ה"חדש" – אינו מוכן לשכוח. ובשעה שייתכן כי אלוהים כבר מוכן לגלות צד אנושי, על ידי אימוץ השִכחה, היהודי הקנאי אינו מוכן לסלוח ולשכוח, אלא ממשיך וסובב לנצח במעגל סגור חסר תוחלת של זיכרון ונקמה הרסנית שסופה אך מוות ("הוֹלֵךְ סוֹבֵב בַּמַּעְגָּל… מְכוֹנַת יְרִיָּה שִׁבְעָה קָנִים בְּיָדָיו יוֹרֵק  אֵשׁ עוֹפֶרֶת  וְתִּימְרוֹת עָשָׁן"… "אֲרוֹן מֵתִים  בּוֹ שׁוֹכֶנֶת נְקָמָה"). צרוף המילים לסלוח ולשכוח, מזכיר כמובן גם את השבועה היהודית "לא לשכוח ולא לסלוח" על מה שנעשה לעם היהודי בשואה, כשהתנאי לאי סליחה היא שימור הזיכרון של העוול, ושניהם הם היסודות המאפשרים את יסוד הנקמה. מהפתיחה מתבקש אם כן מסר של המשורר – שהוא יהודי בנשמתו יותר מ"נוער הגבעות" – שאלוהים לדעתו כלל אינו מצדד בעמדת האחרונים. מכאן שחטאם של נוער הגבעות ושל מי ששלח אותם (קרי רבנים, גנרלים ופוליטיקאים המטפחים ומעודדים את הכיבוש) הוא כפול: זהו חטא לא רק כלפי בני אדם פלסטינים אלא גם כלפי אלוהיהם, שבשמו הם דוברים ונשבעים לשווא.

 

אִי יְוָנִי

וּכְשֶׁכַּדּוּר  הָאֹדֶם  הַבּוֹעֵר שֶׁלָּנוּ  יִשְׁקַע  בְּמַעֲמַקֵּי הַתְּכֵלֶת

אַהֲבָתִי וַאֲנִי  נֵלֵךְ  לָגוּר בְּאִי יְוָנִי

לְבַלּוֹת  שְׁאֵרִית  חַיֵּינוּ  בְּעֵדֶן.

לִצְלִילֵי  גַּלֵּי יָם הַבָּאִים  בַּחֲרִירֵי סֶלַע

תַּחַת  שֶׁמֶשׁ שֶׁשָּׁכַךְ זַעְפָּהּ

נְטַיֵּל לְאֹרֶךְ חוֹף יָם  מְצֻלָּק

כַּרְמֵי  זֵיתִים  וְגֶפֶן.

הַיּוֹם  יָחֵל  עִם זְרִיחָה וְיִסְתַּיֵּם בִּצְלִילָה לְיָם הָאִזְמַרְגָּד.

בַּדֶּרֶךְ כַּמָּה  עֲצִירוֹת בַּכֶּרֶם  לִשְׁתִיַּת יַיִן מֵחָבִית

לַאֲכִילַת גְּבִינָה וְזֵיתִים מַעֲשֵׂה יְדֵי  שְׁכֵנָה.

כָּךְ, כְּמוֹ  הַצָּב שֶׁל אָכִילֶס שֶׁהֵבִין שֶׁאֵין לְמַהֵר

נָנִיחַ  לְעַצְמֵנוּ  לִשְׁקֹעַ בִּמְתִיקוּת נוֹשָׁנָה

אֶל שֵׁנָה רַכָּה כְּזוּג עַנְנֵי נוֹצָה

מְרַחֲפִים  מִמַּעַל .

סֶרֶט  פּוֹלָנִי

     לרפי וייכרט

 

שַׁחַר מַפְצִיעַ שָׁחֹר- לָבָן

עַל עִיר שֶׁאֵין  בָּהּ בַּיִת

שֶׁלֹּא נֶחֱרַב .

נַגָּנִים נוֹשְׂאֵי תַּת-מַקְלֵעַ בֵּין  הֲרִיסוֹת

מַסְתִּירִים תִּיקֵי כִּנּוֹרוֹת

תַּחַת כַּנְפוֹת מְעִיל רָחָב .

לֹא מַצְלִיחַ לְהִתְחַבֵּר שוב

לְצִחְצוּחֵי פּוֹלָנִית,  לְלָשׁוֹן אֲבוֹתַי.

מְשׁוֹטֵט בֵּין חֲרָדוֹת לֶחֳרָבוֹת .

מְחַפֵּשׂ מִפְלָט  מִמּוּעָקָה  מְנֻמֶּסֶת ,

מְבַקֵּשׁ דֶּרֶך אֶל  תְּעָלוֹת בִּיּוּב  גּוֹאֲלוֹת

הַמּוֹבִילוֹת אֶל  הָעִיר הָאֲסוּרָה .

לָגַעַת בִּכְנַף  בִּגְדָּם .

מחשבה אחת על “אשר גל

  1. אהבתי את השירים. הם שונים מאד בנושאיהם, אך בכולם המשורר "משוטט בין חרדות לחרבות" ועושה זאת ללא התחמקות ובעוצמה רבה.

    אהבתי

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s