איתמר זמיר – 3 שירים

חוזר חלילה

בְּכָל שָׁבוּעַ נִגָּשׁ אֲנִי לְמַדָּף הַשִּׁירָה בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים לִבְדֹּק הַאִם בֶּרְטוֹלְד בְּרֶכְט פִּרְסֵם שִׁירִים חֲדָשִׁים.

זֹאת עַל אַף שֶׁהַלָּה, גּוֹי מֵאַרְצוֹת הַנֵּכָר, מְנוּחָתוֹ עֵדֶן מֵ-1956 לְמִנְיָן סְפִירַת הַגּוֹיִים.

לֹא שֶׁחֲסֵרִים, חָלִילָה, שִׁירִים טוֹבִים שֶׁל גּוֹיִים בְּנֵי הַחַיִּים.

אֵינֶנִּי מִתְעַסֵּק בְּאֵיךְ אוֹ כֵּיצַד,

מִצִּדִּי שֶׁיִּכָּתְבוּ הַשִּׁירִים מֵעַצְמָם.

אֲפִלּוּ דַּיָּג אוֹ צַבָּע שֶׁכּוֹתֵב תַּחַת שֵׁם הָעֵט הַבָּדוּי "בֶּרְטוֹלְד בְּרֶכְט".

הַעֲלוּ לִי בָּאוֹב דַּיָּג אוֹ צַבָּע מֵהַקְּרֶם דֶּה לָה קְרֶם שֶׁל בָּוַארְיָה.

החיים לא סובלים אוזניים בלתי מתפשרות               

מְכוֹנָה גֶּרְמָנִית מִשְּׁנוֹת הַ 30, שֶׁמִּשּׁוּם מָה לֹא מִתְכַּוְנֶנֶת.

הַמְּכַוֵּן דּוֹפֵק וְדוֹפֵק וְאַתָּה נִזְכָּר בְּפֶּנְדָרֶצְקִי, וֹוקֶר, אַיְבְס וְנוֹיְבָּאטֶן.

הַגֶּרְמָנִים בָּנוּ הַכֹּל בִּסְטַנְדַּרְטִים מַחְמִּירִים, וּבְדוֹמֶה לִבְנֵי הָאָדָם, גַּם הַפְּסַנְתֵּרִים שֶׁכֹּחָם לֹא עָמַד לָהֶם, הָפְכוּ בְּאַחַת לְסַבּוֹן.

הַמְּכַוֵּן הִתְעַיֵּף וְלוֹגֵם כוֹס תֵּה.                                                                                                          הוּא שָׂרִיד מֵעוֹלָם אַחֵר.                                                                                                                  עוֹלָם בּוֹ מְכַוְּנֵי פְּסַנְתֵּרִים מִסְתַּפְּקִים בְּפַת לֶחֶם קָשָׁה וּסְפִּירְט, וְלֹא שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת.

מִי יוֹדֵעַ?                                                                                                                        אוּלַי כִּוֵּן אֶת פְּסַנְתֵּרוֹ שֶׁל חְרוּשְׁצ'וֹב?

אִישׁ בַּעַל לֵב רַחוּם, אֲשֶׁר כְּכָל הַיָּדוּעַ לָנוּ לֹא הִזִּיק אַף לִזְבוּב מִיָּמָיו, מוּבָל בִּמְכוֹנִית אֲפַרְפָּרָה אֶל לֵב לִבּוֹ שֶׁל הַקְּרֶמְלִין, בְּרֹאשׁ חָפוּי מֻטֶּה מַטָּה.

אַתָּה יוֹשֵׁב וּמְקַטֵּר עַל אוֹקְטָבוֹת לֹא נְקִיוֹת [לֹא יִתָּכֵן!!], רַק דַּע לְךָ שֶׁבְּנִיָּה וְכִוּוּן פְּסַנְתֵּרִים הָיוּ, עַד לֹא מִזְּמַן, עִסּוּקִים הַטּוֹמְנִים בְּחֻבָּם סַכָּנַת חַיִּים מַמָּשִׁית.

זרם תודעה – 11                                      

אינטרמצו

תֵּן לְעַצְמְךָ מְנוּחָה,

סַיֵּם אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֵחֵל,                                                                  כְּמֶחֱוָה שֶׁל רָצוֹן טוֹב לְאַנְשֵׁי הַזֶּרֶם הַמִּינִימָלִיסְטִי הָאָהוּב עָלֶיךָ כָּל כָּךְ,

אֲשֶׁר מַבִּיעִים רִגְשׁוֹתֵיהֶם

בְּקַוֵּי                                                                                                           מִתְאָר                                                                                                   קְצָרִים                                                                                                  וַעֲדִינִים.

    –       הַפְסָקָה       –