אירית שושני (2)

מלאך או שטן

בצומת מרכזית בין יקומים מקבילים ניצב מגדל ובו חנויות ובתי קפה ומשרד מפורסם לייצוג אמנים. המשרד שוכן בקומה השלושים ומשקיף על הררי גרניט אדמדמים המקיפים אתר לשיגור חלליות. מלאך בעל סבר פנים נעים מנהל את המשרד. לרוב הוא מהלך על רגליו אך לפעמים כשהוא יוצא למשימות מסתוריות פורש הוא את כנפיו ועף במרחבי החלל. עוזרו הראשי הוא השטן שהתקבל לעבודה לאחר ריאיון יסודי ומעמיק. תחילה הסתייג ממנו המלאך. הוא סבר שאיש לא ייתן בו אמון. "אתה תבריח קונים ואמנים והמשרד המצליח ירד מנכסיו", אמר לו. אך השטן התחנן לפניו והבטיח שאמנם קרני שטן בוקעות מראשו, אך בפנימיותו הוא טוב ורך. הוא לא גילה את לבו לפניו ולא סיפר שביקום אחר כשהסתובב בחבורות של שטנים, שדד בנקים וחלליות באיומי אקדח ושהוא אסיר נמלט. ואכן מאז שמונה לתפקידו הצליח השטן לתווך בין אמנים לגלריות שעל פני כוכבים נודעים פחות או יותר. ככל שהלכו וחלפו השנים החל השטן להשתעמם ונמלא תשוקה להתפרסם בריבוא יקומים. התאווה שהכול יכירוהו ושמו ילך לפניו בתחום האמנות. ואם יתעשר לא יזדקק עוד למלאך ויבלה את חייו בטיולים ומסעדות טובות. אלא שהפעם יכלכל את צעדיו בנועם וללא איומי אקדח. והנה כשנכנס למשרד אמן ששמו נודע על הכוכב בו התגורר, הציע לו השטן עסקה מפתה. לאחר שבחן את ציורי הנוף שהביא עמו אותו אמן, העיר השטן שחסר בהם דבר מה מרתק. "צייר אותי בחללים המשעממים הפעורים בציורי הנוף שלך ותעלה את ערך יצירותיך פי כמה," טען, "בתמורה אפלס את דרכך אל יקומים אינספור ותהיה מפורסם מדור לדור." האמן סירב בנימוס ואמר: "תודה על נדיבות לבך, אך אני מסתפק במועט." בלבו חשב ששטן אינו הולם את נופיו השלווים ויהרוס את ציוריו. חלפו שבועות ואיש לא הסכים להצעתו של השטן. יום אחד הגיע למשרד אמן מתוחכם מכדור הארץ. הוא צייר בתי קפה ובהם שלל דמויות שונות ומשונות. השטן הציע לו לצייר אותו ולשלבו בין הדמויות כשהוא יושב על אחד הכיסאות הפנויים ליד שולחן קטן וחינני. "בעת שאדגמן אחייך חיוך טוב ולבבי," הבטיח, "שישקף את מי שאני בפנימיותי – לא פחות ממלאך," אמר. האמן הלזה היה להוט להתפרסם לא פחות מן השטן והסכים לעסקה בתנאי אחד: שהשטן יראה את הציור רק לאחר שיושלם כולו. השטן הסכים ונחתם חוזה בערבותו של המלאך. שישה ימים דגמן השטן לאמן. לבסוף משהוסר הלוט, התפרץ השטן: "זה לא אני! הפרת את החוזה! ציירת את המלאך!"                                                                        "ציירתי אותך," התעקש האמן, "כשחייכת את החיוך הטוב והלבבי  ראיתי את הלב הרך שלך, כי זה מי שאתה בפנימיותך טוב ורך, הלוא בעצמך אמרת שאתה מלאך."                                                 השטן התבלבל. הרי מאז שהוא עובד אצל המלאך הוא דומה לו יותר ויותר.                                                                                    המלאך התערב, "אכן זהו אתה," אני ערב.                                             "אני מלאך?" השתאה השטן.                                                            "בלבוש של שטן," השיב המלאך, "יש מלאכים בלבוש של שטן ויש שטנים בלבוש של מלאך."                                                                    "ומי אתה?" שאל השטן.                                                                       "מפורסם ועשיר," קרץ המלאך, "התמונה תימכר ואהיה מיליונר, ואל תדאג, הרי יש בינינו הסכם."

האמן סקר את ציוריו וחייך, "בבתי הקפה שלי נותרו עוד מקומות פנויים, אולי תרצו שאצייר אתכם ביחד? מעניין אם ידעו להבחין ביניכם…"