אוולין כץ – שירה צרפתית לוחמת

 דם ואור  – שירה צרפתית לוחמת

הוצאת ספרי עיתון 77 – תרגמה ובחרה אוולין כץ

האנתולוגיה '"דם ואור, שירה צרפתית לוחמת" – אסופת שירים נרחבת שתרגמה מצרפתית אוולין כץ, מביאה בחלקה הראשון את השירים המתורגמים ובחלקו השני את המקור הצרפתי. האסופה מתבססת, לדברי המתרגמת, כמקור ראשוני, על אתר צרפתי בשם זה, והיא כוללת שירים שנכתבו בין היתר במחתרת, תחת הכיבוש הנאצי, בידי משוררים שחלקם השתייכו לרזיסטנס, המחתרת הצרפתית. חלקם נשלחו למחנות ריכוז והשמדה ונרצחו במישרין או בעקיפין בידי הנאצים.

כותר הספר מציין כי מדובר ב"שירי התנגדות במלחמת העולם השניה". ובעמוד פנימי: "רובר דסנוס ומשוררים אחרים". ואכן בספר, כמו גם בדברי ההקדמה מאירי העיניים של המתרגמת, ניתן דגש לשירתו של רובר דסנוס (Desnos), שמת ב-1945 מטיפוס, זמן קצר לאחר ששוחרר בידי הרוסים ממחנה טרנזישטאט (טרזין).

העמדתו של דסנוס במרכז הספר אינה מקרית. הוא היה מהבולטים בשירה הצרפתית בין שתי מלחמות העולם, ואף נמנה על מייסדי הזרם הסוריאליסטי בשירה (שקדמה אף לאמנות הויזואלית בתחום זה), והדבר ניכר במידה מסוימת בשני שירים בספר שנכתבו בשנות ה-20, בטרם עזב – אך רוחו לא נטשה לגמרי – את הזרם הסוריאליסטי. אין פלא ששיריו תורגמו לעברית בידי מספר מתרגמים, הבולטת שבהן היא גבריאלה אלישע שתרגמה מבחר משיריו ב-1996. מהשירים המובאים בספר, גם אלה שנכתבו בעת המלחמה, עולה נופך אישי רגשי, ורב בהם העיסוק באהבה, זאת לצד שירתו הפוליטית העוסקת במישרין במאבק בנאצים ובגורלם של הנרדפים. אחד הידועים שבשירי האהבה שכתב המובא באסופה הוא שירו האלמותי "לא האהבה לא מתה" (בתרגומה של וואלין כץ):

לֹא, הָאַהֲבָה לֹא מֵתָה בְּלֵב זֶה וּבְעֵינָיִם אֵלֶּה וּבְפֶה זֵה
אֲשֶׁר הִכְרִיז עַל תְּחִלַּת לְוָיָתָהּ.
הַקְשִׁיבוּ, דַּי לִי מִן הַצִּיּוּרִיּוּת וְהַצְּבָעִים וְהַחִנָּנִיּוּת.
אֲנִי אוֹהֵב אֵת הָאַהֲבָה, רָכּוּתָהּ וְאַכְזַרִיוּתָהּ.
לְאַהֲבַתִי רַק שֵׁם אֶחַד, רַק צוּרָה אַחַת.
הַכֹּל חוֹלֵף. פִּיּוֹת נִצְמָדִים לְפֶה זֶה.
לְאָהַבְתִּי רַק שֵׁם אֶחָד, רַק צוּרָה אַחַת.

… וַאֲנִי שֶׁאֵינֶנִּי רוֹנסָאר וְלֹא בּוֹדְלֵר,
אֲנִי הוא רוֹבֶּר דֵּסְנֹוס וְעַל כָּךְ שֶׁהִכַּרְתִיךְ וְאָהַבְתִיךְ
בְּהֶחְלֵט רָאוּי לָהֶם.
אֲנִי הוא רוֹבֶּר דֶּסְנוֹס, כְּדֵי לֶאֱהֹב אוֹתָךְ
אֵינִי מוּכָן לְחַבֵּר לְזִכְרִי כָּל תְּהִלָּה אַחֶרֶת עַל הָאֲדָמָה הַבְּזוּיָה.

אמנם האסופה מתבססת בעיקר שירים שנכתבו בעת מלחמת העולם השנייה, בצרפת הכבושה בידי הנאצים. ועם זאת מובאים בה גם שירים שנכתבו לפני המלחמה, בייחוד כמה משירי דסנוס, בהם שירי אהבה, שירי ידידות וגעגועים,  כמה שירים פורסמו על סף כיבושה של פריס, ביוני 1940. לצד זאת לא מעט שירים נכתבו אחרי המלחמה, כגון שיריו של ז'אן-פייר רונֵי, ששיריו הם "מבט לאחור על המלחמה והשואה, שיריה של שרלוט דלבו (שירי "אושוויץ ואחרי") ועוד.

כזה הוא גם שירו של המשורר-זמר והמלחין היהודי, הקומוניסט בדעותיו, ז'אן פֶרָה (הוא ז'אן טננבאום), "לילה וערפל", שנכתב בשנת 1960, וזכה לתהילה שלוש שנים מאוחר יותר. השיר מתאר את מבצע הובלתם בחשאי של אסירים פוליטיים, יהודים ונוצרים, לגרמניה שם הוצאו להורג. וכך פותח השיר בתרגומה של אוולין כץ:

הֵם הָיוּ עֶשְׂרִים וּמֵאָה, הֵם הָיוּ אֲלָפִים
עֵירֹמִים וְרָזִים, רוֹעֲדִים בִּקְרוֹנוֹת אֲטוּמִים
שֶׁקָּרְעוּ אֶת הַלַּיְלָה בְּצִפָּרְנֵיהֶם הַנֻּקְשׁוֹת
הֵם הָיוּ אֲלָפִים, הֵם הָיוּ עֶשְׂרִים וּמֵאָה.

השיר הולחן והושר בידי המשורר עצמו. והנה, צחוק הגורל, חלק משיריו של פרה, בכללם השיר "לילה וערפל", נאסרו להשמעה בשנות השישים, בצרפת שביקשה לפייס ולהתקרב לגרמניה. מאוחר יותר הפך השיר לשיר דגל בצרפת, בין היתר מאחר שידע כיצד לפנות גם אל הנוער הצרפתי, בשורה כמו: "אֲנַגֵּן אֶת הַמִּלִּים בְּקֶצֶב הַטְּוִויסְט אִם זֶה דָּרוּשׁ"… מה פלא, אפוא, שכעבור חמש שנים היה למושא הערצתם של נושאי המרד של 1968 להם הקדיש כמה משיריו.

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s