אביבית חזק

וזהו סוף הזיכרון

אָבִי עָלָה

בִּסְעָרָה הַבַּיְתָה

עֵינָיו הִתְרוֹצְצוּ

בְּחוֹרֵיהֶן בִּשְׁתִיקָה

נִכְנַס לְמִקְלַחַת

גִּלֵּחַ אֶת שְׂפָמוֹ

יָצָא וּמֵרֵר בַּבֶּכִי

עַל אַנְשֵׁי הַבִּטָּחוֹן

שֶׁהוֹרוּ לוֹ לָרֶדֶת

מֵהָאוֹטוֹבּוּס

וְדָרְשׁוּ מִמֶּנּוּ

לְהִזְדַּהוֹת.

אָבִי הָיָה מָרוֹקָאִי

אֶחָד

מֵעַנְוֵי הָאָרֶץ

הֵם  חָשְׁדוּ בּוֹ

שֶׁהוּא עַרְבִי

לַמְרוֹת

שֶׁהָיָה לוֹ

דָּם כָּחֹל