אביבית חזק – שלושה שירים

מסע רוחני

הוֹלֶכֶת  בְּעִקְבוֹת

רְסִיסֵי זֹהַר בּוֹהֲקִים

הַמְּרַצְּדִים בְּמַיִם חַיִּים

בְּתוֹךְ בִּצָּה רוּחָנִית בָּה

מִתַּמְּרִים פִּרְחֵי לוֹטוּס

בִּתְנוּחַת הַבּוּדְהָה

מְבַשְּׂרִים מַזָּל לְהֶאָרָה

טוּב לֵב אַהֲבָה חֶמְלָה

נִצְחוֹן הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר

כַּשֶׁמֶשׁ הַבּוֹקַעַת מִתוֹךְ מַעֲמָקֵי

אוֹקְיָנוֹס קוֹסְמִי לְהָאִיר

וַאֲנִי נִמְשֶׁכֶת כְּמוֹ פַּרְפַּר

אֶל פִּרְחֵי – הָאוֹר

מִתְבּוֹנֶנֶת מִקָּרוֹב

וּמְגַלָּה שֶׁאֵלֶּה

פִּרְחֵי פְּלַסְטִיק

מרחק  בין שמיים לארץ מפריד בין שם השיר "מסע רוחני" לבין שורת הסיום "פרחי פלסטיק", וחיבורם למשפט אחד היה מייצר סתירה. אולם, בקריאה ראשונה, בטרם יגיע הקורא אל שורת הסיום, הוא נלקח דרך "משקפי" הדוברת למן הפתיחה, לביטויים נשגבים המבשרים הבטחה בדבר מסע  פסטורלי אל מחוזות הרוח, החל מהתיאור של "רסיסי זוהר בוהקים המרצדים במים חיים", אל פרחי לוטוס מיתמרים ה"מבשרים" (מילה בעלת קונוטציה אופטימית הטומנת בתוכה הבטחה) מזל, הארה, טוב לב, אהבה, חמלה. כל מה שהשיר מסכמו כ"נִצָּחוֹן הָרוּחַ עַל הַחֹמֶר" וככניסה בשערי היקום (ה"קוסמי") הנצחי והאינסופי. ניכר שהדוברת תולה תקוות, במראה הפסטורלי היפהפה, המואר, כמה שיביאה לגילוי עצמי, להארה, בדומה  לאופן שבו פרפר נפתה אל האור: "וַאֲנִי נִמְשֶׁכֶת כְּמוֹ פַּרְפַּר אֶל פִּרְחֵי – הָאוֹר". אולם כבר ביטוי זה – המשיכה של פרפר אל האור – אמור לפקוח את עיני הקורא. הן מדובר במטפורה מוכרת המתארת את המשיכה של האדם, לכאורה מרצונו, למעשה בידי כוח חזק ממנו, אל האשליה והמרמה. הביטוי אף מרמז על קיצו החטוף, כשם שהפרפר נמשך אל המנורה, אל מכווה האש, המביאה את מותו. היופי משקר! ואכן, כשהדוברת "מִתְבּוֹנֶנֶת מִקָּרוֹב" האמת הפשוטה והבנלית נחשפת. היציאה למסע רוחני מתגלה כזיוף. אמנם הזיוף מצוי לכאורה רק בפרט קטן. בסך הכל פרחי הלוטוס והאור הם פלסטיק, הם חומר. אך החומר מסמל את המציאות בה היא נתקלת, בתוך מה שהיה אמור להיות מעל למציאות, אפילו מעל לטבע, דבר מושלם ונשגב,  ולא זו בלבד שלפניה חומר, אלא חומר מלאכותי, אפילו לא חומר אורגני, המשמש תחליף לדבר האמיתי ומסמל את סופו המאכזב של החיפוש . במקום "פרח אור" רוחני הדוברת מגלה פלסטיק. וכך, עם סיום השיר, התפנית המפתיעה מלמדת אותנו ששם השיר היה ביטוי אירוני. כך גם שומרת הדוברת על יסוד של הפתעה וטוויסט עד סופו של השיר, המעניק לשיר גם ממד של מעין בדיחה על חשבונם של ה"רוחניים". זהו אם כן שיר על מסע התפכחות מן ההבטחה של המזרח, ואף של מסר לקורא: הדוברת מנפנפת באצבע מזהירה ומתריסה, שאין הקנקן מעיד על תוכו. שאין המבט ממרחק מגלה את מה שניתן לראות רק מקרוב, בבחינה מעמיקה ולא שטחית. האור המרצד בתחילת השיר למעשה מסנוור ומסתיר את האמת במקום לגלותה. והיא מחזקת את עמדתה בדבר החיפוש הרוחני חסר התוחלת במזרח הרחוק באמצעות שיר נוסף, "השיבה הביתה", המסיים את תהליך ההתפכחות וההתרחקות מהבלי ההבטחות חסרות הכיסוי בחזרה אל השורשים הארץ ישראליים, העדיפים פי כמה. אולי הם אינם הבטחה רוחנית כמו זו של המזרח, אבל די בהם. לא צריך יותר מזה. אל תחפשו שושים באוויר. היו נטועים כאן בשורשי המולדת ונופיה.

מתחת לפני הים

בְּשָׁבוּעַ הַבָּא

נַמְשִׁיךְ לְהִתְגַּעְגֵּעַ

אֶהְיֶה בִּדְרוֹם

מִזְרָח הָאָרֶץ

בַּאֲגַם לְלֹא מוֹצָא

אֲנָשִׁים יָבוֹאוּ

לְיָם הַמָּוֶת לְהֵרָפֵא

מִיִּסּוּרֵי הַגּוּף

וּמַכְאוֹבֵי הַנֶּפֶשׁ

יַמְתִּיקוּ אֶת

גּוּפָם בְּמֶלַח

בִּזְמַן שֶׁמִּפְלָס

הַמַּיִם יֵרֵד

בַּאֲגָנִים תַּעֲלֶה

אִשָּׁה

השיבה הביתה

לֹא חָסֵר לִי

מִקְדָּשׁ בּוּדְהִיסְטִי

וְלֹא מִקְדָּשׁ שִׁינְּטוּ

וְלֹא אֲרוּחוֹת מְפֹאָרוֹת

בְּבָתֵּי מָלוֹן בַּחֲדַר אֹכֶל

יָפָּנִי סִינִי וּמַעֲרָבִי

גַּם לֹא חָסֵר לִי

לְהִתְרַחֵץ בְּעֵירֹם

בְּאוֹנְסֶן בִּבְרֵכוֹת

מַיִם מִינֵרָלִיִּים

וְלֹא חָסֵר לִי הַמַּרְאֶה

הַנִכְסָף אֶל הַר הַפוּגִ'י

אֲנִי שָׁבָה מֵאֶרֶץ

הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה

אֶל אֶרֶץ חֶמְדַּת

אֶל הָאֹרֶן וְהַבְּרוֹשׁ

אֶל סַנְסֶנֵי הַתָּמָר

וְאֶל פְּרִיחַת הַשְּׁקֵדִיּוֹת

אֶל פְּרִיחַת הַהַדָרִים

וְאֶל הַנִירִים וְהַגְּפָנִים

אֶל רֵיחַ הַגּוּיָאבוֹת

וְאֶל שִׁפְעַת הָרִמּוֹנִים

אֶל שְׂדוֹת הַחִטָּה

הַמְּפַזֶּזֶת עִם הַשֶּׁמֶשׁ

וְאֶל עַנְנֵי הַגֶּשֶׁם

אֶל הַקֶּשֶׁת וְהַיּוֹנָה וְהַזַּיִת

וְאֶל הַכַּלָּנִיּוֹת אֲשֶׁר

תַּפְרַחְנָה וְתִצְבַּעְנָה

בְּאֹדֶם עַז אֶת

הַלְּחָיַיִם שֶׁל הַמִּדְבָּר

הַמְּאֹהָב בָּאָבִיב

אֲנִי שָׁבָה אֶל

הַגַּעְגּוּעַ