מה בגיליון סיון

דבר העורכים על גיליון מצב השירה והמשוררים

מצב השירה ומצב המשוררים בארץ  - שני היבטים הקשורים זה בזה בקשר גורדי – הם נושאיו של גיליון זה.

דומה שקיימת הסכמה רחבה בציבור כי מצב המשוררים הדרדר. ברם, מצבם הכלכלי של המשוררים ברובם לא היה טוב גם בעבר, בתקופות שבהן זכתה השירה למעמד חשוב יותר בחברה הישראלית (למעט משוררים "לאומיים" בודדים, שנתמכו באופן סדיר על ידי הממסד הפוליטי, ה"סוציאלי", הספרותי והפובליציסטי, שיחסי הגומלין ביניהם היו הדוקים יותר, לטוב ולרע).

סמל למצב השירה היו משוררים גדולים מאוד (כדוד אבידן ודליה רביקוביץ') שסיימו את חייהם חסרי כל, אך גדולת שירתם לא נשכחה. ברם היום מעטים הם המשוררים, גם מבין הבולטים ביותר, שזוכים לתשומת לב רבה וקבועה מהציבור הרחב. ספק רב אם מאבק המשוררים בשנים האחרונות תרם לשיפור מצבם של המשוררים ואם שינה לטובה את מעמד השירה עצמה.

המונח "מצב השירה" מתייחס בעיקר לשאלת מקומה של השירה בתרבות הישראלית העכשווית, ובמודעות החברה והממסד לחשיבותה. ראוי להזכיר למשל את הפסקת הפרויקט, היפה כשלעצמו, של עיריית תל אביב, שבמשך מספר שנים קיימה תחרות שירה שנתית, ותלתה את שירי הזוכים לצד שירים קלאסיים בשדרות העיר. חלקי שירים של משוררים מוכרים מאוד שנותרו  על תחנות אוטובוס מעוררים את השאלה אם השירים המצוטטים הם ממיטב השירה של משורריהם, או שהם פונים למכנה משותף רחב ונמוך מדי.

מאחורי מצבה ה"תרבותי-חברתי" של השירה ניצבות שאלות קשות, ללא תשובות ברורות, על הקשר בין מצבה זה לאיכות השירה:

האומנם חלה בה ירידה?  האם באמת מצב המשוררים נגזר מאיכות שירתם ואישיותם? האם ניתן לתלות את קולר האשמה אך ורק בממסד והחברה? בתקשורת המוכרת שצמצמה את מדורי הספרות?

האם דווקא הריבוי (שלא לומר ההתפוצצות)   של פרסומי שירה באינטרנט, וריבוי ספרי השירה בעקבותיהם – היא שגרמה לשחיקה, לשגרה, ולבנאליות של תופעת המשוררוּת, עם ובלי מרכאות? האם ההיקף העצום של פרסומי שירה ומשוררים הפך לחרב פיפיות, והוריד את השירה מפסגתה?  נטען  על ידי רבים כי השירה הדרדרה ממקום נשאף ונערץ על ידי הציבור לביצה רדודה. אלא שאולי לא לביצה רדודה היא הדרדרה, אלא דווקא לאוקיאנוס: למקום שמסוכן או קשה לשחות בו, להתמצא ולמצוא בו דרך ברורה. אולי בשל כך  מעדיף  הקורא-השחיין להדיר את רגלו ממנה, במיוחד כששירה איכותית היא קשה, ולכן אינה זוכה לקהל "שוחים" רב, ובשל כך הפכה, כנראה, לבלתי רלבנטית בעידן של תרבות המונים שטחית.

או שמא אי הרלבנטיות נובעת מכך שהמשוררים ניתקו את עצמם, הפנו את גבם לרחשי הציבור, צרכיו ומצוקותיו? יש מקום לבחון היכן הייתה השירה בעת גל המחאה של2011  והאם היא נתנה למחאה ביטוי, האם הובילה אותה בדומה למשוררים-הנביאים של העבר. אמנם גם היום קיימת שירה חברתית-פוליטית, אך האם היא מתחברת לרחשי ציבור ומבטאת אותם? האם השירה החברתית היא תופעה משמעותית בימינו, מהדהדת ומזעזעת את אמות הסיפים, או שמא היא בבחינת קול קורא במדבר, או שדווקא בתחום חשוב זה חסרה שירה איכותית שתתרומם מעל לצרחה פופוליסטית או בעלת אופי פובליציסטי "נמוך"? והאם שירתה של קבוצת "ערס-פואטיקה" היא קול משמעותי, או גל חולף?

עוד ראוי לשאול אם קיימות מגמות חדשות בשירה, שראוי לתת עליהן את הדעת,  וכיצד משפיעים עליה מרחבי פעולתה האינטנסיביים בעת הזו – האינטרנט וערבי השירה הרבים: האם הם ביטוי (ואמצעי) לתחייתה  ומבשרים על איכויות וכיוונים חדשים? או שמא דווקא מבטאים את רידודה ואפילו את בידודה של השירה ושל "חבורות משוררים" וחוג אוהדים מצומצם הנודדים מערב שירה אחד לשני ואינם פורצים את מעגליהם שלהם?

"הקול הקורא" שפרסמנו פוזל לעבר שאלות אלה, בציפייה ששירים ומאמרים שנפרסם, ישמשו מראה לא רק למאבק המשוררים, אלה הרואים בעיקר בממסד/בחברה את האחראים למצב השירה, אלא גם זווית מבט עצמית, השואלת את המשוררים עצמם כיצד הם תופסים את עצמם, כ"קולקטיב", כשותפים ואחראים למצב השירה. ואכן חלק  מהשירים שבחרנו מתמודד באומץ עם שאלת אחריותם של משוררים למצב השירה,  עם הימנעות רובם מעיסוק בשירה חברתית-פוליטית (הנובעת מ"העדפתם"  לכתוב שירה אישית, והעוסקת במצוקתם הרגשית), ואף רומז להדרה של חלק מהמשוררים בידי "ממסד" השירה.

גיליון זה כולל גם שני מאמרים. האחד עוסק בהשפעת הטכנולוגיה – האינטרנט – על מצב השירה. השני – עוסק במעמדה של "השירה המושרת", שירת הפזמון, שבעיני חוקרים מסוימים דחקה לשוליים את "השירה הכתובה".

הייצוג האומנותי בגיליון זה מגיע מתחום  אומנות הגרפיטי מאת משוררת רחוב ואמנית צעירה, ניצן מינץ.

סדר הופעת היצירות:

 

שתיקת/אשמת  המשוררים

1)     אשר גל – ערב נפלא להקסים

2)     אביחי קמחי – אין מקום

3)     אביבה גולן – בפה מלא

4)     אורן עילם – הולך בתלם

5)     גיורא גריפל – *

6)     אוריאל זוהר – אין למשורר

7)     תהילה חכימי – משוררים

8)     שמעון רוזנברג – דברים בשבח השפיות

9)     שמעון רוזנברג – רק בכוח

מול הממסד והחברה

1)     אביחי קמחי – חזון המשוררים

2)     אביחי קמחי – עודף

3)     אשר גל – הפגנת המשוררים

4)     אמנון יוגד – בעולם עדיין

5)     תהילה חכימי – דרגה חמישית

6)     גיורא פישר – לא הזמינו אותי

7)     שמעון רוזנברג – להיות משורר צעיר

8)   נעמה ארז – משורר צריך

9)  נעמה ארז – שיר מחאה מנוקד

מצב השירה

1)     רבקה ירון  – צל"ש.

2) מאיה ויינברג – ערב של שירה

3)     אורן עילם – כתוב לדורות הבאים

4)  רונית בכר- שחר  - אם אמות לפתע

5)     נורית צדרבוים – קראו זה אל זה

גורלו של משורר

1)     איריס אליה-כהן – מותו של משורר

2)     משה לביא – מול אייקון חי ביריד

3)     אשר גל – העלם

משוררים על משוררים

1)     משה לביא – מזמור לפאול

2)     משה לביא – מכתב מדליה

3)     שלומית ליר – להיות משוגעת זאת אפשרות

4)     שמעון מרמלשטיין – שימבורסקה

המצב באומנות הגרפיטי

ניצן מינץ

מאמרים

אבנר שטראוס

ציפי ארצי

תודה מיוחדת לאיתן זקצר על הייעוץ האומנותי ועוד.

 

תגובות

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s